יוסי אזרחי
יוסי אזרחי צילום: עצמי

"לצערי, אני נאלץ בלב כבד לקחת הפסקה מתמיכה פעילה בימינה, ולעבור אל מאחורי הקלעים עד יעבור זעם" כתב בצער חיים אטיאס, ראש מטה ימינה שומרון. 

מה מביא איש ערכי ואידיאולוגי, המאמין בצדקת דרכו, לקבל החלטה קשה זו? ומה הקשר לדרמה שהתחוללה סביב ראש הממשלה, ברביעי האחרון בכנסת?

ההחלטה הדרמטית להקים ממשלת אחדות עם לפיד, עוררה מחלוקת קשה בקרב מצביעי הימין. היו שראו זאת כבגידה בעקרונות והיו שראו זאת כהזדמנות חד פעמית לשינוי. הקרע החדש הותיר אחריו חברה מדממת, המאיצה תהליך הגלדה, מתוך הצורך לשרוד.

אלא שמחנה הימין המלקק את פצעיו ומתבצר בעמדותיו, איבד בזמן המלחמה את אחד מבסיסיו האידיאולוגיים. "אשכנזי, מזרחי, יהודים, אחים, לוחמים" רעם קולו של אבי התנועה - רוה"מ המנוח מנחם בגין ז"ל. אחדות ישראל הייתה לאורך כל הדרך, אבן יסוד בערכיו של המחנה הלאומי. הרב קוק והרב אליהו זכותם תגן עלינו,  הובילו כעמוד האש לפני המחנה - אחדות ישראל כערך עליון, הן לציונות הדתית והן לחברה הישראלית כולה.

סיום תהליך הקרע – עם הקמת הממשלה, וחלוקת הארץ לממלכת יהודה וישראל בשנותיהם הקשות, הביאו למציאות חדשה בה אין ולו סקר אחד המצליח לאתר רוב לאחד המחנות. תקראו להם אנשי רק ביבי או מחנה רק לא ביבי, מחנות הימין והשמאל, בסופו של דבר נותרו כאן שני קטבים רחוקים כל כך, המאיימים בקוטביותם על המרחק מארקטיקה לאנטרקטיקה.

בין הקטבים נמצאת יחידת מיוחדת. במאמץ רב מושיטה ידיה צפונה ודרומה, אוחזת בשני הקטבים ולא מרפה. רועדת נוטפת זיעה, עומדת חזקה. השרירים שורפים, הדמעות יורדות, אך היא לא תשחרר. תמשיך לאחוז בכל כוחה ותזעק מעמקי נשמתה: אל תלך ואל תלכו, בואו! שנתיים תמימות של מאבק עיקש, מול התקפות חסרות פרופורציה ורסן, פעם מימין ופעם משמאל, עומדת היחידה איתנה ולא מאבדת את דרכה. מבלי משים, עם הרכבת הממשלה, הפכה ליחידה היחידה שנמצאת שם בין הצפון לדרום, בין מזרח ומערב, בין הדתיים לחילונים ובין הימנים לשמאלנים.

נקרעת בין הקצוות, באמונה שלמה שזו שליחותה, הפכה ימינה לסיעה הפוליטית היחידה המקשרת בגופה את כלל הניצים. אנשיה עומדים בקו האש, חשופים להתקפות יומיומיות ואישיות. ברחוב ובמדיה, בכנסת ובבית הכנסת, הפכו אנשיה למטרה. בין אם מדובר בראש הממשלה, בשרת הפנים או אפילו אחד הפעילים, כולנו חשופים לאש החזקה, לתופת שמייצרת המערכה האחרונה.

בבוקר רביעי האחרון (5.1) עמד ראש הממשלה בכנסת וזעק: "חבורת בריונים. אני לא מפחד מכם, ולא אתן לכם לשרוף את המדינה" פרשנים רבים נתחו את תגובתו. חלקם גיבו אך רובם טענו: הוא היה חייב להישאר ממלכתי ולא להגיב. היו גם שאמרו: תלמד מנתניהו, בזמן ההתקפות בכנסת הוא היה פותח ספר עב קרס ושוקע בין דפיו. אז נפל לי האסימון. לא תצליחו להבין את תגובתו של בנט, מבלי להבין את הDNA שלו ושל ימינה.

הוא, העומד בראש היחידה, לא ראה לנגד עיניו את הפרשנים באולפנים או לוחמי המקלדות הממומנים, הוא ראה את חברי יחידתו סופגים אש חיה, עומדים בעוז מול צרחות ה"בושה בושה בושה" ובחר להיות בנט. מנהיג אמיתי, בחר לשים את שיקולי ה-פוליטיקלי-קורקט הרחק מאחורי ערכי הרעות, רוח המפקד, מנהיגות ואחריות. כמוהו כך לוחמיו, אנשי ארץ ישראל, תורת ישראל וערכיה. זה הDNA שלו וזו דרכם של אנשי ימינה.

אלא שכוחות האופל לא אמרו נואש ובחרו באסטרטגיה אכזרית, חסרת עכבות ומעצורים, הלא היא שטיפת מוח ציבורית, כשמטרה אחת וברורה – ימינה ואנשיה. באבחת חרב הפכו משפחותינו לקורבן. חברינו ושכנינו מוצפים בגלי ידיעות שגויות במקרה הטוב ומהלכי דה-לגיטימציה במקרה הפחות טוב. לך תסביר מדוע ההסתייגות על חוק החשמל להתיישבות הצעירה איננו מהלך לגיטימי, תנסה לספר מדוע חברי הכנסת של ימינה הצביעו נגד העלאת שכר החיילים, למרות שהם בעצמם העלו אותו אח"כ. לך תסביר מדוע רפורמת הגיור והכשרות של השר כהנא יחזקו את היהדות בא"י, אל מול גלי הפייק-ניוז בנושא. לך תצדיק את הלגיטימיות של הממשלה והעומד בראשה כשמולך ניצבת מערכת ממומנת ומשומנת היטב, המונהגת ביד אדם אשר באמרו "אין עוד מלבדו" הוא מתכוון בעצמו לעצמו. מה אומר לכם, לא פשוט להיות איש ימינה בתקופה הזו.

אני מניח ששאלתם את עצמכם תוך כדי קריאה: מדוע בחרתי לקרוא לטור "המערכה האחרונה", והאם זו באמת המערכה האחרונה? אם לא, הנה שאלתי בשבילכם.

בכל שנותיה עברה מדינת ישראל שניים מתוך שלושה תהליכים חברתיים מרכזיים. תהליכים אלו מכונים בשפה הפילוסופית: תזה ואנטיתזה. ברשותכם אנתח זאת בקצרה: מי שהובילה את החברה הישראלית בראשיתה – הלא היא מפא"י, עיצבה תודעה חברתית של בני הקיבוצים והאליטה האשכנזית בזמנה. תזה זו מיצתה את עצמה ואת מקומה החליפה האנטיתזה – ברית המקופחים של בגין "המחנה הלאומי הישראלי". אלא שגם אנטיתזה זו מיצתה את עצמה וכעת אנו נמצאים בשיא לידתה של הסינתזה. למי שקרא הרגע מילים לא ברורות אנסה להסביר: בפילוסופיה "תזה, אנטיתזה וסינתזה" הן התקדמות הרעיון המרכזי. התזה מהווה הצהרה פורמלית של הרעיון, האנטיתזה סותרת אותו, ותפקידה של הסינתזה, למצוא פתרון לקונפליקט עד השלמת הרעיון.

ימינה בעיניי, היא הניצן הברור הראשון של הסינתזה המיוחלת. הרעיון המרכזי כמובן, הוא מדינת ישראל. והמערכה האחרונה, הלא היא תהליך הלידה הכואב של הרעיון המקשר והמחבר בין חלקיו הקרועים של העם, בדרך לאחדות ישראל.

מי ייתן ונזכה כולנו לגאולת ישראל במהרה בימינו, אמן.

יוסי אזרחי - מנהל מטה יום הבחירות של ימינה וראש מטה ימינה בעיר חריש.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו