אהרן אריאל לביא
אהרן אריאל לביא צילום: באדיבות המצולם

השמיטה היא אחד הרעיונות הרדיקליים ביותר ביהדות. השינוי שהיא מבקשת לחולל בחיים האנושיים והאתגר שהיא מציבה לכלכלה האנושית – ובפרט לכלכלה החקלאית שרווחה בעת נתינתה – הוא מורכב מאין כמוהו. לא בכדי היוותה השמיטה, מאז ועד היום, כר פורה לחיכוכים בין הנביאים (ולאחר מכן פוסקי ההלכה) לבין המון העם. 

מבחינה כלכלית, יש בשמיטה מנגנון בעל סתירה פנימית, לכאורה. מצד אחד היא מפקיעה במידה מסוימת את רכושו הפרטי של האדם, אך מצד שני עצם העובדה שהיא מגיעה רק לעתים רחוקות ולזמן מוגבל דווקא מדגישה את חשיבותו, קיומו והלגיטימציה של קניין פרטי על תוצרת, בעלות פרטית על אמצעי הייצור (קרקעות), מסחר חופשי, שוק אשראי ובימי קדם אף שוק עבדים.

בעת ובעונה אחת, השמיטה מדגישה את העובדה שלמעשה שום דבר לא שייך באמת לאדם עצמו (אלא לבוראו), ובשל כך הוא ממילא איננו רשאי לסחור במה שאינו שלו, עליו לאפס את שוק האשראי אחת לכמה שנים ועליו גם לשחרר את העבדים לחופשי. 

חג לאילן השומט

ט"ו בשבט מוכר לרבים כראש השנה לאילן, או אפילו "יום כדור הארץ" היהודי, אך כידוע הוא למעשה יום שמתייחס למצוות התלויות בארץ, שרובן ככולן סובבות סביב שאלת הבעלות על הפרות והתבואה, ומתן צדקה וקרבנות מתוכם. ט"ו בשבט שחל בשנת השמיטה הוא למעשה הנקודה בה היא חלה באופן מלא, כי רק מעכשיו גם הפרות נכנסים למעגל השמיטה. במובן זה, ט"ו בשבט הוא הזדמנות טובה לחשוב קצת על סוגיית הקניין הפרטי, במובן המודרני.

בגדול, מקורה של תפיסת הקניין במשפט המערבי אצל ג'ון לוק הבריטי, בן המאה ה-17, שנחשב לאחד ההוגים החשובים ביותר של הדמוקרטיה הליברלית, וממבשריה. מה שרבים אינם יודעים, לעומת זאת, הוא שלוק ביסס את תפיסת הקניין שלו על סיפור הבריאה התנ"כי. לטענתו, ב"מצב הטבע" שום דבר מהטבע לא שייך לאף אדם. מה שנותן לאדם כלשהו לגיטימציה לתבוע בעלות על חלק מהטבע היא עצם השקעת העבודה מצדו האדם כלפי הטבע, המוסיפה ערך מסוים מעבר למצב הטבעי. 

תפיסת הקניין היהודית, לעומת זאת, מפוזרת במקומות רבים אצל חז"ל, אך ברוח ט"ו בשבט אני חושב שהמקום בו היא מופיעה בצורה המסודרת ביותר הוא מסכת בכורים מהתלמוד הירושלמי (שלא קיימת בבבלי). לאורך המסכת מובאת שורה ארוכה של מחלוקות בין רבי יהודה לחכמים שמכולן עולה קו דומה: כדי להביא בכורים לבית המקדש ולקרוא את מקרא הבכורים על המביא להיות בן חורין וכן הבעלים המוחלט של הפרות, הרבה מעבר לרמת הקניין הרגילה שהופכת אותם לשלו לכל עניין אחר. למשל, לא ניתן להביא ולקרוא מעצים שגדלו באדמה שכורה, לא ניתן להביא מעץ שגדל מענף גזול ועוד. 

הבעלות העמוקה הנדרשת בנוגע לביכורים מעידה כי אין כאן הפקרת נכסים או ערבוב בעלויות בין בני האדם. נהפוך הוא: מתוך המנדט שניתן לנו מאת הבעלים האמיתי להשתמש בעולמו, מקבלת הבעלות של כל אחד ואחת מאיתנו תוקף אמיתי לתקופת חיינו, ונוצר היסוד לכלכלה המבוססת על קניין פרטי ועסקאות קנייניות חופשיות בין אנשים חופשיים, בני חורין. עם זאת, ובמקביל, עלינו לשמר את החיבור למה שמעבר לנו, לשים את תמצית הדברים שבבעלותנו בטנא, ולהעלותם לקדושה.

שנת השמיטה לוקחת את שאלת הקניין צעד אחד קדימה. דווקא ההכרח לוותר הן על הרכוש הפרטי והן על המסחר בפרות האדמה בשמיטה, מדגיש את העובדה שם לגיטימיים, ואף הכרחיים, בשאר השנים. עם זאת, גם להפסקה המסחרית יש חשיבות בפני עצמה, כשם שלשבת יש חשיבות.

השאלה הנשאלת היא כיצד ניתן להבין את עקרונות היסוד של השמיטה ולהשליך אותם על הכלכלה המודרנית? מה משמעותו של משבר מתוכנן במאה ה-21? זה כבר נושא למאמר אחר, אך רק נסכם ונאמר שיישוב הארץ ובנייתה הם רק שלב אחד – וחשוב מאין כמוהו – בשיבת עם ישראל לארצו. לאחר 2,000 שנות גלות, יש באמתחתנו גם רעיונות שמחכים להופעה מחודשת בעולם. השמיטה היא אחד הרעיונות האלו. אולי הרעיון המאתגר ביותר ביהדות.

מתוך ספר חדש על אודות ההיבטים הכלכליים והחברתיים של שנת השמיטה

אהרן אריאל לביא הוא מייסד ומנהל מיזם "הקהל", החממה לקהילות משימתיות בתפוצות, בשיתוף משרד התפוצות. ספרו "שבע", היוצא כעת לאור, עוסק בהיבטים הכלכליים והחברתיים של שנת השמיטה.

whatsapp
הצטרפו לקבוצת הוואטצאפ של ערוץ 7