הרב פרופ' יצחק כהן
הרב פרופ' יצחק כהן צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אני אוהב אותך אך לא מאוהב בך. זוהי כותרת ספרו של רב מכר עולמי שכתב אנדרו מרשל, חוקר ומטפל זוגי בבריטניה. הוא שאל לא מעט זוגות תחת חופתם – מה יכול לגרום להם להיפרד (חלילה), ורובם השיבו: בגידה, אלימות וסמים.

לאחר מעקב רב שנים התברר לו במפתיע כי אלו שנפרדו לרוב לא נפרדו מחמת הסיבות הללו אלא בעיקר מחמת השחיקה הטבעית באהבתם. מה אפוא העצה לשמר את האהבה?

יש שני דברים שאושרו של האדם תלוי בהם, ובלעדיהם, חייו של אדם לרוב אינם חיים: זוגיות והורות. המפתיע הוא שדווקא להן אין הכשרה מסודרת, מוסדות החינוך שלנו לא מכינים אליהם ואין רגולטור שמפקח על הוצאת רישיון בעניינם. אנו נתונים בהם לזרימה. אך זרימה כזרימה מובילה למקום נמוך. לרוב, אדם מיישם את מה שהוא ראה בבית הוריו. דא עקא, מה שהיה נכון לזוגיות ולהורות של פעם, אינו בהכרח נכון להיום, וזאת בהנחה שהמודל שראה בביתו היה מודל טוב, לפחות לשעתו.

אז ברשותכם, כמה עצות קטנות – גדולות: ראשית, מפתיע, אך העבודה על הזוגיות היא בעיקר עבודה עצמית. עבודה על מידותיי ובעיקרן שמחה בחלקי והכרת הטוב. הללו מזינים אחד את השני. אדם ששמח בחלקו יודע להכיר טובה לאנשים סביבו שהטיבו איתו. ולהיפך, אדם שמכיר טובה, ומרגיש שמטיבים איתו, בדרך כלל גם שמח בחלקו.

איך מפתחים תחושות אלו שהן קריטיות לנישואין? הדבר דורש עבודה יומיומית, כשריר הדורש אימון, ללמוד מידי יום בדברי חז"ל המרתקים, לקרוא בספרות של מודעות עצמית, או להקשיב להרצאות ביוטיוב המזכירות לנו להתגבר על טבע האדם המעדיף את חצי הכוס הריקה, והמתמקד במה שאין לו. זרימה עם טבענו עלולה להפוך אותנו לאנשים שלא נוח בקרבתם, בודאי לא נוכחות קרובה בת 24/7.

שנית, לא לקמץ במחמאות. גם זה נגד טבעו של אדם. לכן גם על כך צריך לעבוד. אפשר לציין זאת ברשימת המשימות היומיומית. למשל, יום שלא החמאתי לבן זוגי או לילדיי הוא לא יום שאפשר לספור אותו. שמעתי על אדם שהיה מתעכב כל ערב לפני ששב הביתה לפני עץ בחצרו ועושה תנועות משונות. בבוקר בצאתו מהבית היה חוזר על כך. כשנשאל לפשר הדברים השיב, כי בערב לפני כניסתו הביתה הוא תולה את הצרות שלו על העץ ולא מכניסן לביתו. ובבוקר בדרכו לעבודה הוא שב לקחתן.

הצד השני של המטבע, קשה יותר מהראשון, הוא ללמוד לשתוק, לא להעיר הערות ולא לבקר. ביקורת מותירה את הרושם שאנו רואים במבוקר כישלון ולא מעריכים אותו. ביקורת כדרכה צובעת את הכל בשחור. אנו צריכים לקבל את בני הזוג שלנו כמות שהם ולא לנסות לשפצם ולהתאימם למאוויינו. אם משהו לא מתאים, נשנה את עצמנו. זה אמנם דורש עבודה, אך רק דברים שאנו עושים למען האחר באמת מרוממים אותנו. זוגיות היא בסופו של יום 'יציאה מעצמי' למען הזולת. אם אינך רגיל לצאת מעצמך ואתה עדיין נשוי - כנראה שאתה נשוי למלאך.

שלישית, כשם שדברים קטנים שוחקים את הזוגיות, כך דברים קטנים יכולים גם לעורר אותה. למשל, זר פרחים קטן בכל ערב שישי, עם כמה מילות הערכה על כל מה שנעשה עבורי בשבוע זה, זה משהו משנה חיים. גם לזוגיות וגם למסר שעובר לילדים. כך גם פתק קטן ואוהב על המקרר. מחוות חיוביות קטנות לא שבות ריקם. עצה זו באה לשנות את המשוואה המקובלת לפיה אדם נוח יותר במקום עבודתו מאשר בביתו פנימה.

וענין אחרון, אולי מידי יום, לפני שאנו הולכים לישון, נשאל את עצמנו בכנות האם היינו היום נכס או נטל לזוגיות שלנו (ובכלל - לעולם). אם השבנו 'נטל' נלך לישון רק אחרי שנבטיח לעצמנו שמחר נתקן. השיחה שלנו עם עצמנו בהחלט מועילה. כי כל עוד הלב דולק אפשר לתקן.

הכותב הוא מנהל אקדמי של הפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו בקמפוס ירושלים, ומומחה לדיני משפחה