מאיר גרוס
מאיר גרוס צילום: עצמי

היום הבינלאומי לזיכרון השואה? לכאורה, קביעת יום כזה, צריך לשמח את כולנו.

אמנם, יש לנו- היהודים- את יום הקדיש הכללי בי' בטבת. וישנו כז בניסן, שנקבע על ידי הכנסת. אז למה צריך יום נפרד לעולם. למה האומות לא הצטרפו ל"יום הזיכרון לשואה ולגבורה" הישראלי?

אכן, לא יזיק עוד יום לשואה הנוראה והמטלטלת בתולדות כדור הארץ. אלא שנראה שיש פה עוד נקודה מאוד משמעותית. יש פה מאבק על הנרטיב. השאלה ביום כזה היא מה בעצם אנחנו זוכרים? או נכון יותר מה אנחנו רוצים לזכור.

נחפש, ראשית, מה משמעות יש ביום הזה- 27 בינואר- שנבחר בידי אומות העולם לציין בו את השואה? ואכן, קרה בו משהו משמעותי. ביום זה שחרר הצבא האדום את מחנה אושוויץ, על כלל המחנות שהיוו את המתחם הענק בן 40 קמ"ר. מה העולם בחר לחגוג? את צאתם לחופשי של היהודים ממחנות המוות. והשדר הזה משודר בעוצמה. הם טופחים על כתפי עצמם, ומרגיעים את מצפונם. הצלנו את השרידים ומגיעה לנו חגיגה ואפילו צל"ש.

ואילו אנו, מודים וגם מוחים דמעה ושואלים, לא בקול חזק מספיק: איפה הייתם קודם. אנו מלקקים את הפצעים, והפציעות שלנו נמשכות והולכות, ומלוות אותנו לאורך כל השנים שתבואנה, ללא יכולת להגליד ולמלא את החלל הענק. זהו מעוות שלא יוכל לתקון, וחיסרון שלא יוכל להתמלא.

מספר היהודים בעולם כיום טרם הגיע למספרם בערב השואה. וכואב אפילו לחשוב מה היה מספרם היום, לולא נרצחו ששת המיליונים. וכך מקבעים בהיסטוריה את ההצלה והשחרור, את הניצחון על הרוצחים. ואנחנו, כקורבנות, חייבים להדגיש נרטיב אחר.

והמבט הנכון, ומה אנחנו רוצים בעצם לזכור, מתחיל בתאריך הנכון יותר לציין בו את יום הזיכרון הבינלאומי. ולהלן, כמה אפשרויות. כל אחת מספרת את הסיפור האמתי של עולם שכשל, של עמי העולם שהכזיבו בשעת הצורך.

א. אכן, אושוויץ הוא סמל משמעותי. אז יש לציין את תחילת ההשמדה שם. את היום בו הקימו את אתר הרצח. שם אפשר היה לעצור. לא היינו מגיעים לצורך לשחרר, לולא היו מקימים אותו.

ב. עדיין באושוויץ. היום בו הגיע המטוס הראשון כדי להפציץ את אושוויץ. אבל לא את תאי הגז שבו. אלא מפעל שייצר דלק סינטטי. פצצה אחת בצומת רכבות חיונית יכלה לעצור את ההובלה להשמדה. והמחשבה על אי האיכפתיות של מצביאי בנות הברית לגורל בני אדם, צריכה להדיר שינה מעינינו בחיפוש דרך למנוע אדישות כזו בעתיד.

ג. ליל הבדולח. בו החיה הנאצית גילתה את טלפיה. התגייסות העולם אז הייתה חוסכת לכולם "דם, יזע ודמעות".

ד. היום בו הגיעה האוניה "סנט לואיס". לניו יורק. ועל סיפונה יהודים שנשלחו כמקרה בוחן על ידי הגרמנים. ולא הורשו לרדת לחוף. אחד מהם הניף כרזה שהסבירה שהם יירצחו אם ישובו לגרמניה. אפילו "פסל החירות" שניצב בשער הכניסה לאמריקה הגדולה, השפיל ראשו בבושה כשהם גורשו. בשובם לאירופה הם נרצחו. גם כאן, האדישות הביאה לרציחות הנוראיות בעתיד.

ה. ואולי, ועידת ואנזה. בה תואם "הפתרון הסופי לבעיית !!! היהודים", הוא תאריך מתאים יותר.

ו. ההמלצה שלי: ועידת אוויאן – זו כונסה כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. נציגי מדינות העולם, שזיהו נכונה את הסערה שעומדת לפרוץ, נפגשו בעיר הצרפתית כדי ל"חלק" את היהודים למדינות העולם. אבל אף אחד לא רצה בהם. מכאן גם שאבו הנאצים את העידוד להמשיך בדרכם.

ואולי נצליח למנוע את המלחמות הבאות. כדאי לנסות. בעצם, אסור לנו לא לנסות.