בשבועות האחרונים הולכת ומתעצמת מצד גורמים מסוימים הביקורת כלפי השר כהנא ותכנית הרפורמה שהוא מוביל.
אודה ואבוש כי הגינויים שהופנו כלפי כהנא גורמים לי צער רב ותחושת עלבון כלפי הציבור שאליו אני משתייך. דברי הנאצה שנשמעים בהפגנות וברשתות החברתיות חצו גבולות: "נאצי" "היטלר" יש"ו שר"י אנטיוכוס ועוד...
הביטויים האלימים כלפי כהנא לא גרמו לי להצטרף להמון הנלהב, אלא בדיוק להיפך! לנסות להבין מה עומד מאחורי תוכניתו של כהנא ומה עומד מאחורי הציבור שמשתלח בו ללא רחמים.
עלי להודות, כי איני מכיר את תכניתו של כהנא לפרטי פרטים ואינני מתייחס כלל למפלגה אליה הוא משתייך. אני מבקש להציג בפניכם בצורה כנה ולא מתלהמת את העובדות, וכל אחד יבחן אם כנים דברי.
עד לא מזמן שימש כהנא בתפקידים נבחרים בצבא, תוך כדי מסירות נפש (כפשוטו) וויתורים רבים על החיים האישיים והמשפחתיים לטובת המדינה.
כאשר הזמין אותו חברו ליחידה נפתלי בנט להצטרף לפוליטיקה בחר להצטרף. לאחר מכן, בזמן הרכבת הממשלה, הפתיע כהנא רבים וטובים כאשר ביקש את התפקיד המוזר: "השר לשירותי דת".
מה עמד ברצונו של כהנא לבחור דווקא במשרד הדתות ולא בתחום נחשק ונחשב כמו הביטחון בו יש לכהנא עבר עשיר?
תשובה לשאלה זו אינני יודע, אך אעלה שתי אפשרויות:
כהנא בחר להשתייך לקבוצה 'רפורמית' כזאת או אחרת ולגרום לשינוי הדת שאנו מאמינים בה, כלומר למחוק את 'דת משה וישראל' ולהקים דת חדשה. מדוע שיעשה כן? אינני יודע, אך אולי קיבל תגמול נאה מאלו שמנסים לשנות את התורה, אולי הוא בעצמו מאמין כי דת משה אינה נכונה, או שמא גורמים קיצוניים בחרו בכוונה תחילה להכניס אותו לתפקיד זה כדי לבצע את זממם.
האפשרות השניה שונה לחלוטין מקודמתה.
כהנא, בשנות החמישים לחייו, כאדם דתי, מאמין שהדת אינה משתייכת רק לקבוצה מסויימת, אלא שייכת לרבים וטובים שמקיימים מצוות, עמלים בעבודתם ומוכנים למסור את נפשם לטובת המדינה. כהנא ששירת בצבא למעלה משני עשורים, נתקל בשכבות שונות של האוכלוסיה, לא יכול היה לסבול את העובדה כי הדת אינה מוצאת את דרכה לכל מי שמאמין בה. להיפך – הוא ראה הרבה שחיתות ואטימות שהביאו אותו לזעוק: "די" ולאפשר לדת כפי שהוא מאמין בה להתגלות בשיא תפארתה.
אלו מבין שתי האפשרויות נכונות? אינני יכול לומר בוודאות.
בהפגנות השונות בהן משמיצים את כהנא בכל דרך אפשרית ובכל קללה קשה ככל שתהיה, בחרו בדרך הראשונה וכל האמצעים כשרים למטרה זו.
ברשותכם, אציג מדוע העדפתי אני דווקא באפשרות השניה. לשם כך אקדים ואנסה לתאר את דמותו של כהנא באופן נרחב יותר.
מתן נולד למשפחה שורשית וציונית. הסבא רבה נרצח באושוויץ. הסבא – ראובן, אוד מוצל מאש התמקם בקיבוץ חפץ חיים והיה סמל לשילוב תורה ועבודה. אבא - מג"ד בצה"ל, לוחם במלחמות ישראל וכמובן יר"ש.
כהנא, גדל במושב בבית גמליאל (מושב דתי על גווניו השונים) ראה את השילוב בין תורה לדרך ארץ. אנשי צבא, לצד אנשי מדע ואנשי רוח שקובעים עתים לתורה ומקפידים לפנות זמן לתפילות ולמעשים טובים בדרך שמצאו לנכון. בית הכנסת שהתפלל בו עוד מילדות נקרא על שם מי שזכה לעיטור העוז במלחמת ששת הימים, נפל במלחמת יום כיפור, וביתו ניצב מול ביתו של כהנא, כיום. ישראל שינדלר ז"ל.
כהנא גדל בבני עקיבא ובישיבת נתיב מאיר ומשם המשיך לסיירת מטכ"ל וסיים כמפקד טייסת.
במשך שנים, בהתנדבות מלאה עבר בין בתי ספר תיכוניים כדי להעלות לתלמידים את המוטיבציה להתגייס לצה"ל וכן להקדיש זמן ללימוד התורה לפני הגיוס בישיבות ובמכינות. הדינמיקה עם מקהלות רבבות עמך בית ישראל בצבא ובמסגרות השונות הביאה לשאלה שכל אחד מאתנו היה צריך לשאול מזה שנים רבות:
האם היהדות אינה שייכת לכלל הציבור המגוון והנפלא הזה?
במשך שנים הדרך היחידה להקים ממשלה הייתה לתת את האחריות על נושאי הדת לציבור החרדי ולקבל בתמורה את התחומים האחרים. אני זוכר חברי כנסת רבים עם כיפה על ראשם, אך אינני זוכר אחד שהניח על בימת הכנסת את הצורך לראות את היהדות כמשהו נרחב עבור עם ישראל כולו.
כך לדוגמא היה, כאשר לפני מספר שנים נבחר לתפקיד הרב הראשי לישראל אדם מהמגזר החרדי. הרבנים שמינו אותו עשו זאת במטרה שרב ציוני לא יהיה ח"ו הרב הראשי לישראל. אני זוכר אחד מרבותי זועק: "כיצד יתכן שהרבנים שמינו את הרב הראשי עשו זאת רק כדי להוריד ממעלתה של הרבנות הראשית. הם הרי לא יסכימו לשמוע את דעותיו ולא ייחסו להם חשיבות כלל ועיקר"?!
הזלזול בציבור הדתי לאומי לא התחיל רק בתקופה האחרונה. הרב עובדיה יוסף אמר בדרשתו על מפלגת "הבית היהודי" לפני כעשור: "בית של גויים, מי שבוחר בהם כופר בתורה. כולם רשעים, שונאי תורה...". את המפד"ל הוא כינה "פתי מאמין לכל דבר".
אני נדהם היום כאשר אני רואה את רבני הציונות הדתית משלבים ידיים עם הרבנים החרדיים בהפגנות כנגד כהנא, ומשמיצים יחד רבנים גדולים שאינם חושבים כדעתם. האם מישהו חושב שאותו רב חרדי שלועג לרבנים הציוניים מכבד את אלו שנמצאים כרגע יחד אתו? הרי אם יבחרו אותם רבנים לשנות את דעתם בנושא מסויים – מיד יחשבו אף הם כרבנים רפורמים, אנטיוכוס וכדו'.
באחד הנאומים הראשונים של כהנא כשר הדתות אמר השר את מה שידענו כולנו אך במשך שנים או אפילו דורות לא העזנו להגיד: רבנים בעלי כיפות סרוגות אפילו לא נקראו בתואר 'רב'. הם אינם נחשבים כאנשי תורה למרות גודל מעלתם.
סיפר לי פעם רב של עיר גדולה: אצלי בבית מונחים מגוון ספרים של רבנים מהחברה החרדית, אך את הספר שלי לעולם לא יפתחו בישיבה חרדית כזאת או אחרת.
והוא הוסיף ואמר: ביקשתי פעם לכתוב מאמר בעלון חרדי. הבטחתי שהכל ישען אך ורק על המקורות החרדיים, אך לא הסכימו בשום פנים ואופן. הם לא רואים אותנו כחלק מעם ישראל ותורתו.
הסיפור של אותו רב עיר מבטא את הייחס לרבנים מהציונות הדתית ואפילו לגדולים שבהם.
אינני בקיא בפרטי התכנית של כהנא בתחום הגיור והכשרות, אך ברור לי שהמלחמה שנעשית נגדו אינה כשרה כלל ועיקר. לא מזמן שמעתי רב עיר שמתלונן וזועק בתכנית רדיו: "אתה מבין מה יקרה עם הכשרות, אם רב אחר יתן כשרות בעיר שלי"? גיחכתי בליבי. לפני מספר שנים פניתי באופן תמים אל אותו הרב כדי לשאול על כשרות בעייתית בעירו. התשובה שקיבלתי הייתה: "אנו מנסים להשגיח, לא ניתן לפקח על זה...".
לסיכום דברי אומר כי אני מבין את המורכבות ואת הדעות השונות, אך איני מקבל את הסגנון, הקללות וחוסר היושר שבו מתנהל הוויכוח.
השר כהנא נתן מקום של כבוד לרבנים שעד עתה לא היה להם לא מקום ולא כבוד.
הקללות וההשמצות של רבנים ומפגינים כנגד כהנא, מעלים בפני את השאלה: "כך היא דרכה של תורה.."?
אם בכשרות עסקינן מוטב שנדע מה עלינו להוציא מהפה ולא רק מה אסור להכניס לתוכו.
הכותב: בעל תואר שני בחינוך ובתנ"ך. מאמן בשיטת NLP ובשיטת 12 הצעדים. מתמחה בפסיכותרפיה בגישת האקומי.