כשבנה שלמה את בית-המקדש נכתב: 'וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטֻמִים'. אומרת הגמרא במסכת מנחות: שקופים ואטומים, לא לאורה אני צריך.
דרכו של עולם לעשות חלונות ההולכים ומתרחבים כלפי פנים כדי להביא את אור השמש פנימה, אך שלמה שינה ועשה חלונות צרים מבפנים ורחבים מבחוץ, כדי שיהא האור יוצא מבית-המקדש ומאיר לחוץ, להודיעך שכולו אור ואין צריך הוא לאורם של בני אדם. לכן ירושלים והמקדש נקראים 'אורו של עולם'! אור המאיר מתוך המקדש כלפי חוץ את העולם כולו- מן הפנים לחוץ.
לכאורה לא כך משמע בפרשתנו. בכל פעם שאנו פותחים בארבע פרשיות המשכן עולה השאלה מה הטעם לכך שהתורה מקדישה ארבע פרשיות תמימות לבניין המשכן למרות שמדובר במצווה זמנית עד בניין בית-העולמים בירושלים? ה'אור החיים' הקדוש והאלשיך הקדוש מסבירים באופן דומה. הראשון אומר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם', לא נאמר בתוכו אלא בתוכם. ארבע הפרשיות מלמדות אותנו שעיקר משכנו של ה' הוא בתוך נשמות עם קדשו.
כדברי הפסוק בתהלים 'אֹהֶל שִׁכֵּן בָּאָדָם'. כך גם האלשיך הקדוש בבארו את הפסוק בירמיהו: "אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה. אל יעלה על רוחכם כי היכל ה' הוא, ואיך יניחהו ה' יתברך, כי היכל ה' המה ישראל, וכאשר הם ראויים להשרות שכינה בנשמותיהם, ישתלשל ויתפשט השפע אל היכל ה'. כי למענם, להיות איתם, משכן ה' את שמו במקום ההוא ."הנפשות של ישראל הם המשכן האמיתי ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא. לכן, גם משחטאו ישראל הסתלקה השראת השכינה' :אין חפץ ה' לשכון בארץ, כי אם על ידי השראתו בנפשות ישראל... וזהו 'ושכנתי בתוכם'. אין ה' עושה עיקר מהעצים ומהאבנים, כי אם מהאנשים הצדיקים אשר נפשותיהם משכנות לאביר יעקב; אור ה' מקורו בליבותיהם של ישראל ולא במשכן.
בדומה כותב המלבי"ם: "כל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כך שאתה בעצמך תהיה בית לה''. לכך גם כיוון ה'פחד יצחק', הרב יצחק הוטנר כשערך לשיר את מילותיו של המקובל והפייטן רבי אליעזר אזכרי ב'ספר חרדים', וכך כתב: "בלבבי משכן אבנה להדר כבודו, ובמשכן מזבח אשים לקרני הודו, ולנר תמיד אקח לי את אש העקדה ולקרבן אקריב לו את נפשי, את נפשי היחידה".
ראינו, אפוא, שהמקדש מחד הוא מקור אורו של עולם המקרין כלפי חוץ כמקדש שלמה, ומאידך לימדנו חז"ל שלב האדם הוא מקום משכנו. היכן אפוא, מקור האור, מקום השכינה- במשכן או בלב האדם? על פי דבריו הנפלאים של הגר"א ב'שיר השירים', דומה כי אין כלל סתירה. אכן "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". היינו בתוך בני-ישראל... כי השכינה אכן שורה בתוך לב בני-ישראל, אלא שהם צריכים מקום מיוחד לכנס בו את כל הלבבות יחדיו, ולכן ציווה הקב"ה "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". כל אחד התנדב כפי נדבת לבו למשכן, ושם בבית ה' יתאחדו כל הלבבות, כך שכל ישראל יהיו מכוונים את לבם למקום אחד, בתל ה', בבית ה', ככתוב: "כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת' תל שהכל פונים אליו". התהווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים, היינו דירה בחדרי ליבם של כל אחד מישראל, כולם ביחד וכל אחד ואחת לחוד, וה'ביחד' בא לידי ביטוי במשכן ה'.
וכי יכולה שכינה לצמצם עצמה לדירה בתחתונים, והלא מלוא כל הארץ כבודו? אלא שמצפה היא לשכון בליבות ישראל המתקבצים יחדיו בבית ה', כתנאי הכרחי להיותו אורו של עולם. כותב הרב קוק בעין אי"ה: קישור נפשות כל ישראל לבית א-לוהי יעקב, אינה מפני התקווה הגשמית, כי אם מפני התכלית של אור השלימות שיבוא על ידי גדולתן של ישראל בהתאחדם בארץ-הקודש.
אחדות ישראל בתפילותיהם היא הבריח התיכון, המבריח מן הקצה אל הקצה ומאפשר לבית ה' להשכין שכינה ולהיות אורו של עולם.
אם נשוב לאור השמש, הרי שמול דרכו של עולם העמיד שלמה-המלך את דרכו של בורא עולם. משל למערכת אנרגיה-סולרית המקבלת בכל בית את אור השמש כפי הקיבולת של הלוחות שהתקין האדם בביתו. המערכת מניבה תשואה כשהיא מזרימה את החשמל העודף לחברת החשמל, שלה דימר, עמעם שמאפשר שינוי עוצמת ההארה לפי הצריכה בכל אתר ואתר. דומה כי כך מקור האור האלוקי- מלוא כל הארץ כבודו, אך שורה הוא בכל בית בישראל כדברי הרב'ה מקוצק, בכל מקום שנותנים לו להיכנס, כמספר הלוחות המותקנות בחדרי לבו, בחינת 'בלבבי משכן אבנה'. התפילות הבוקעות ממנו מתאחדות עם תפילות כל בתי ישראל בתל תלפיות, הוא בית-המקדש. וכאותו דימר, ככל שהאחדות גדילה בכמות ובאיכות, כן גדלה עוצמת האור הבוקע מבית-המקדש ומאיר לעולם כולו.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן צפחה אינטרנשיונל