בעת בריאת העולם והאדם והצבתו במרכז הבריאה, אמר אלוקים לאדם על היקום והאדמה: ״וכיבשוה״ - זו הייתה ההרשאה לאדם לחקור, לפתח, לבנות, לשכלל, ואז ייצא האדם למסע ארוך ומרתק
במהלכו החל להמציא ולפתח את סביבתו, מן הלבנה הראשונה ועד גורדי שחקים, מן האש שנוצרה מחיכוך האבנים ועד לאש הנוצרת מאנרגיה גרעינית, ממגדל בבל ועד לנחיתה בירח וחלל, אך דבר אחד לא המציא האדם- את הלבוש. בסיפור הבריאה בספר בראשית ראה ה' כי האדם ואשתו ערומים ולא יתבוששו ואז: ״ויעש ה׳ לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם״, וזאת לפני גירושו מגן עדן; בעולם הגשמי הפשוט מחוץ לגן עדן, האדם אינו זקוק לבגד מפאת הקור ולא לשם קישוט, אלא לשם כבודו העצמי ומהותו.
40 פסוקים מוקדשים בפרשתנו לתיאור בגדי כהונה, דרך ייצורם, תפקידם וייעודם. ״ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת״. ההדר והאפקט החיצוני יוצרים תדמית חיובית כלפי מי שלובש אותם.
מה שהופך את הבגד ללבוש אלו פעולות האדם והתנהגותו, ובגדי הכהונה שנעשים לשמם, הם שעושים את הכהן ומכשירים אותו לעבודתו. הלבוש תורם להתפתחותו החומרית של האדם, אך בראש ובראשונה להתפתחותו הרוחנית. התערטלות מדכאת את מנגנון הבושה ומציבה את האדם בקו אחד עם בעה״ח.
למעשה, פרשתנו מהווה מעין המשך לפרשה הקודמת: הנחיות לקראת בניית המשכן, וכליו אבל היא מתחילה בסטייה בנושא, עוסקת בעיקרה בבגדי הכהונה ומתחילה בציווי לקחת שמן זית זך כתית למאור ולהעלאת נר-תמיד במנורה, שעדיין לא נוצרה ובמשכן שטרם הוקם. אנו עדים כאן למסרים גדולים הנוגעים למהות המשכן וכליו, כהמשך לפרשת תרומה.
״ואתה תצווה את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך....להעלות נר תמיד באוהל מועד מחוץ לפרוכת....״ המנורה שמחוץ לפרוכת, הפרידה בין קודש הקודשים אליו נכנס הכהן הגדול פעם אחת לשנה ביום הכיפורים לבין שאר חלקי המשכן, ונשאל מדוע המנורה נתונה מחוץ לפרוכת? להודיעך שאין הקב״ה צריך לאורה. "וייקחו אליך" - אליך ולא לי; ה׳ אינו זקוק לאורה של המנורה אלא האדם, ועוד אומר המדרש: ״...אמר הקב״ה: מתוך החשיכה בראתי לך אורה וכי לאורך אני צריך?״.
ומהי חשיבותו של סוד השמן? זהו ״חוק השמן היהודי״ – בדומה לשמן שאינו מתערבב עם חומרים אחרים, כך גם העם היהודי, אף אם יתאמץ בכך לא יוכל להתערבב בין הגויים. תמיד תהיה לגויים עילה "מוצדקת" לפלוט אותו החוצה בשנאתם אותו. אי ההתערבות בגויים אפשרה את השרידות של העם היהודי שנרדף לאורך הדורות ולשמש כאור לגויים בתחומים רבים. ההשפעה היא מתמדת, כשם שנר יכול להדליק אלפי נרות מבלי שאורו יחסר. הבגד והנר הם מהות האדם. רק שילוב אמיתי ורוחני יבטא את ייעודו בעולם כפרט וכעם.
פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה