בטרם נעמיק בבגדי הכהונה, ראוי לשים לב, מה בין יחסו של מלך ישראל לבגד, לזה של מלך גוי. שלמה המלך, החכם מכל אדם, לא מתייחס לתפקיד הבגד, אך אומר: בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים, על איש ישראל לדאוג שבכל עת יהיו 'בגדיו לבנים', נקיים, במובן של נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב .
ועוד לימדנו במשלי 'כ'ָּל מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת', מכאן שכל תלמיד-חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, כי אלה משניאיו של ה'.
בניגוד לשלמה, המלך אחשוורוש, בין אם היה פיקח או טיפש, לא הבין את תפקיד ומהות הבגד. תחילה בכל הקשור למלכה ושתי, מציוויו אותה מוכח שכלל לא הבין את חשיבותו היסודית של בגד, היות הגוף כלי לנשמה, ולא להיפך.
שנית, כשהוא עצמו ניסה לחקות את הכהן-הגדול, ואמר רבי יוסי ברבי חנינא, במסכת מגילה, מלמד שלבש בגדי כהונה ונתעטף ועמד. 'בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ' [אלו כלי-המקדש] 'וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ' [אלו בגדי-הכהונה] ככתוב בפרשתנו, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת. אומר העץ-אברהם בעין-יעקב, שכבר ביארו מפרשי הלשון ששם פאר לא הונח על הפאר הגופני, כי אם על הפאר הנפשי, ולכן גם תפילין נקראים פאר, כמו גם בגדי-הכהונה שהם הבגדים הקדושים, לכבוד ולתפארת הפאר הנפשי.
ביקש אחשוורוש להראות את גדולתו במלבושי הכבוד שהביא נבוכדנצר מירושלים. ביקש להתגאות בבגדי כהן-גדול, אך החמיץ את העיקר, שהרי מטרתם לסמל את התפקיד הנעלה והנשגב של כהן-גדול, ולהיותו רחוק ממידה זו של גאווה. וכידוע, דווקא ביום-הכיפורים, בו חוברים ממדי הזמן, המקום והאדם, היה הוא האדם הקדוש נכנס למקום הקדוש, לקודש-הקודשים, ביום הקדוש בבגדי לבן, המלמדים על ענווה וצניעות.
'וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', 'וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת'. אומר הרמב"ן, שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, ככתוב 'כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר', כי אלה הבגדים הם לבושי מלכות, שבדמותם לבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתונת. כבוד כן, גאווה לא. ומביא הרמב"ן שלש דוגמאות בהסבר מהות בגדי-הכהן: הראשונה, כתונת-הפסים של יוסף-הצדיק. יעקב-אבינו הלביש את יוסף בכתנת-פסים, בבגדי בן-מלכים, וכל זאת מכוח נבואה, אך היה זה כשיוסף היה רק בן 17 שנה, והוא נער המסלסל בשערו.
היה זה קודם זמנו, לכן קנאו בו אחיו עד שירדו ישראל מצרימה. השניה, כתונת-הפסים שקרעה תמר מעליה, אחרי מעשה אבשלום, כי חשבה שעל אף היותה בת-מלך אין זה מתאים יותר שהיא תלבש את כתונת-הפסים, ולכן, 'וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה...'. השלישית, המעיל, התכריך עמו יצא מרדכי מלפני המלך. מרדכי-היהודי, דור שמיני לשאול-המלך, בניגוד לשאול, עליו נאמר 'וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע, וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם', מרדכי מביא את המעיל למעלתו החשובה. 'וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ מלפני מלכו של עולם, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ..., בלבוש מלכות... ותכריך בוץ וארגמן'. תכריך, אומר הרמב"ן, הוא המעיל אשר יעטוף בו. כי המעיל תלוי בלובשו, או שהוא מסמל מעלה או חלילה מעילה. או אז, וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה, כי הבינו מהותו של בגד. כי יש ואדם לובש בגד, איצטלה, שאינה ראויה לו, ויש שאינו לובש איצטלה למרות שראוי ונכון שילבשנה.
בניגוד לציווי לכלל ישראל להביא שמן למאור, לבגדי הכהונה מצריכה התורה חייטים חכמי-לב. 'וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי'. ללמדנו שיש להעמיק במשמעות הבגד, בחשיבות הכתונת ושאר הבגדים.
במילה בגד טמונה גם המילה בגידה... ואכן, הבגידה הראשונה בקב"ה, הייתה של אדם וחווה שאכלו מעץ-הדעת. ובגלל החטא הייתה נפילה במדרגתו הרוחנית של האדם ושל העולם כולו, ולכן גורשו מגן-עדן. אך חסד עשה עמהם הבורא, שעשה להם בגד, וַיַּעַשׂ...לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, ואפילו לא כתנות שתפרו חכמי-לב, אלא כתנות שהחייט הוא בורא-עולם. ביקש הבורא לבלום את המשך התדרדרותו הרוחנית של האדם, על ידי הבלטת היות הגוף רק כלי לנשמת האדם שבו, וזאת על ידי כיסוי גופו בכתונת. כסוי המבליט את חשיבות הפנימיות, את הנשמה. עיקר תפקיד הבגד הוא אפוא להזכיר לאדם את חטא אדם הראשון שגרם שעדיו הוסר מעליו, ומתוך כך יבין כי הנשמה עיקר ומלבושיה הם תורה, מצוות ומידות טובות, והגוף אינו אלא כלי למשכנה עלי אדמות.
אדם וחווה גורשו מג"ע, אך כנגד הגירוש בא התיקון של הקירוב, 'וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ...' שמלבושיו העיקריים הם מידותיו התרומיות, אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות לתורה ולאביהם שבשמים.
אומר הרש"ר הירש: הבגד שאנו לובשים מצפה למצוא בתוכו קודם כל אדם, עוד מצפה הוא, למצוא אדם ירא-שמים, המפנים שהגוף הוא כלי לנשמה ולא להיפך ומתוך כך, לא יבגוד לא בעצמו ולא בבורא עולם. שנזכה במהרה לכוהנים בבגדיהם בעבודתם ולוויים לדוכנם, לשירם ולזמרם, וישראל לנוויהם, עוטים אור כשלמה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל