תכנית החומש מסוכנת כי יש בה מסר של חוטא-נשכר, של פרס לטרור, של העדפת הפורעים על פני הקורבנות, וכשמסר כזה מחלחל לציבור רחב, הוא מייצר בעצם את הפרעות הבאות.
תכנית החומש הזו, שעדין נמצאת בשלבי הכנה, היא תעודת עניות להוגיה ומוביליה בממשלה, יריקה בפניהם של קורבנות פרעות תשפ"א, ומכה אנושה לראשי הערים המעורבות שמנסים להתאושש ולהשתקם לאחר הפרעות.
התכנית, שנחשפה היום לראשונה בועדת הכספים של הכנסת, אמורה היתה לתת מענה לזעקתם של ראשי הערים המעורבות, שטענו - בצדק רב - שאף שקל מתקציבי העתק שהועברו למגזר הערבי בעקבות ההסכמים עם רע"מ, אף שקל אחד לא הועבר לערים המעורבות בהן חיים עשרות אלפי תושבים ערבים (סדר גודל של עיר ערבית בינונית פלוס).
והנה, הפלא ופלא: התכנית שהוצגה היום שמה כיעד וכמטרה בלעדית את צמצום הפערים. אבל לא, לא צמצום פערים בין לוד לרמת גן, בין רמלה לגבעתיים, או בין עכו להרצליה. זה לא.
מה כן? צמצום פערים בין יהודים וערבים בתוככי הערים המעורבות! זה היעד ואין בלתו, ואליו יש לדהור ולשעוט: לא לחזק את העיר כולה, לא לחזק את האוכלוסיה היהודית מוכת-הפרעות ואכולת-הפחדים והטראומות, אלא לחזק רק ודוקא את האוכלוסיה הערבית, מתוך הנחת-יסוד סמויה, שהערבים כנראה התפרעו בשל היותם מופלים-לרעה, אוכלוסיה מוחלשת וכדומה.
ממש ועדת אור מס' 2!
תכנית שיש בה אפס השקעה בבטחון, אפס השקעה בשיקום וחיזוק הקהילות היהודיות שנפגעו בפרעות, אפס השקעה בחוסן נפשי וחברתי, אפס השקעה בהרתעה, אפס השקעה במניעת הסתה, בשינוי הנהגה אצל האוכלוסיה הערבית - תכנית כזו משקפת אפס בהבנת המצב, אפס במנהיגות, ואפס בציונות.
קראתי לכל אחד מחברי הכנסת הלאומיים בקואליציה, למשוך את התכנית המבישה הזו, שתגרור אותנו לנזקי ועדת אור 2. אבל אין עם מי לדבר.
ח"כי הקואליציה מתחרים זה בזה בדאגה לאוכלוסיה הערבית דוקא, הם כבר כל כך מבולבלים מהאידיאולוגיה החדשה שממשלת בנט-עבאס מנחילה להם, שהם אפילו לא שמים לב לאן הם מידרדרים, ומדרדרים את המדינה. מביש ומסוכן מאד.