ברוסיה טוענים שהסגת הכוחות מהגבול האוקראיני היא הוכחה לכנות כוונותיו ורצונו של פוטין שלא לפתוח במלחמה.
במערב מתייחסים לאירוע בחשדנות. ד"ר דמיטרי קורס, מומחה לרוסיה ולמרחב הפוסט סובייטי מאוניברסיטת אריאל, מתייחס להתפתחויות האחרונות בראיון לערוץ 7 ומטיל ספק גדול בניסיונות ההרגעה הרוסיים.
"הנסיגה של חלק מהכוחות אינה הוכחה שרוסיה לא מתכוונת למלחמה, אלא שמדובר בחלק מהמלחמה שרוסיה מנהלת חודשים ארוכים. אנחנו חיים בתקופה הפוסט מודרנית שבה רוב המלחמות לא מלחמות קלאסיות של התנגשות כוחות, אבל בהחלט כוללות את היסוד של איום בשימוש בכוח, וזה מה שהם עושים".
ד"ר קורס ממשיך בהסבר תפיסתו של נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, המעוניין "לשנות את הסטטוס קוו. הוא והאליטה הרוסית האמינו מאז 2014-2014 שהמערב יתגמש בכל מה שנוגע לחצי האי כרים ויוריד את הסנקציות הכלכליות כי בניתוח שלהם המערב תלוי לחלוטין במקורות האנרגיה הרוסיים, ובראשם הגז, אבל השנים עברו והמערב לא התגמש למרות התלות שלו בגז הרוסי, ואז החליטו במוסקבה לצאת לשורה של מהלכים משמעותיים כולל איום".
האם מהלך כזה של נסיגה, גם אם חלקית מזירה מסויימת, אינו סותר את שאיפתו של פוטין להחזיר את רוסיה לגדולתה? ד"ר קורס מציין כי אכן כבר כעת ניתן לזהות קולות של ביקורת מבית כלפי המהלך הנוכחי בו נוקט פוטין, ו"יש רבים שהיו רוצים לראות מדיניות תקיפה יותר, אבל הוא מסיג לאחור את האיום המפורש ומחלי אותו באיום אחר. כעת על הפרק הכרה רוסית בעצמאות חבל דונבאט האוקראיני הבדלני. עד עכשיו אותם בדלנים קיבלו תמיכה מרוסיה אבל לא באופן רשמי. כעת לעומת זאת הפרלמנט העביר את הצעת החוק להכיר בעצמאות החבל מאוקראינה. לא מדובר צעד פוליטי בלבד, כי למחרת ההכרה הזו יוכל פוטין להציב שם כוחות רוסיים באופן רשמי, כך שהכוחות יוצבו ממש בגבול הפנימי של אוקראינה. זה כעת האיום ופוטין מחכה לתגובת המערב לאיום הזה".
משמעות הדברים היא העברת כוחות ואיומים מזירה אחת לזירה אחרת על לוח השחמט של ולדימיר פוטין. "זה אותו משחק אבל המהלך שונה ואחר. אם המערב לא יתגמש ורוסיה אכן תכיר בעצמאות חבל הדונבאט, אם יהיו סנקציות חריפות יותר תהיה להם אפשרות להיערך למהלך כוחני יותר כשהכוחות שלהם יהיו בדונבאט. כך פוטין ממשיך ללחוץ על המערב כדי להשיג שינוי בעמדת המערב כלפי רוסיה. הוא רוצה שארה"ב תפסיק להתערב בניסיונות הרוסיים לשקם יחסים עם מדינות אירופה. הרוסים מחפשים מדינות שמוכנות להתפשר בסוגיית הסנקציות וכאלה שמוכנות לקיים שיתוף פעולה עם רוסיה, כמו הונגריה. אמריקה מתערבת ולוחצת על בעלות הברית שלה ומונעת התפתחויות כאלה. רוסיה רוצה שהיא תפסיק את המהלכים הללו ושארה"ב לא תתערב במסחר האנרגיה הרוסי עם האיחוד האירופי, שיצמצמו את הסנקציות, שיקנו מהם במחירים ובדרכים שרוסיה מעוניינת. בנתיים המערב לא מתגמש".
בדבריו מעריך ד"ר קורס כי לא ניתן יהיה להגיע לפשרה בין ארה"ב ורוסיה מבלי שאחד הצדדים יתפשר, ייראה כמתקפל ולמעשה יפגע בכבודו. "כרגע זה נראה משחק סכום אפס", הוא אומר בצער. "אין כאן הרבה מה לחלק ויהיה בוודאות צד שיתקפל. רוסיה גם מתארת את המציאות בצורה כזו, אם כי בעיניי זו טעות".
לטעמו הדרך לפתרון ראוי הייתה צריכה להתחיל מגישה שונה של רוסיה לעימות. "הכול מתחיל מבפנים, מהמשטר שפוטין בנה במשך כ-22 שנים בתוך רוסיה. המשטר הזה לא אפקטיבי כלכלית, לא נאבק בשחיתות שבמשך עשור התפשטה כמו הקורונה בעולם. הוא לא עשה שום דבר נגד התופעה. כל מי שהיה לויאלי קיבל חופש ועצמאות, וכעת רוסיה משלמת על כך מחיר כבד. המחשבה שמדינה מושחתת יכולה להתפתח היא אשליה".
במציאות שכזו, סבור ד"ר קורס, "רוסיה לא מספיק חזקה ומפותחת כלכלית כדי להבטיח לעצה איזורי השפעה מסביב לגבולות ולכן פוטין היה צריך לתקן כבר לפני 15 שנה. עכשיו זה כבר קצת מאוחר מדי כי המשק שלו לא אפקטיבי, ההשקעות הזרות עזבו, האמון הכלכלי ברוסיה נמוך. לכן כעת יהיה מאוד קשה לתקן".
עם זאת הוא מוסיף כי ראוי היה שפוטין יפעל מאחורי הקלעים על תיקון. "הוא לא יכול לוותר על חצי האי כרים ומצד שני המערב לא יכול להכיר בהשתלטות הזו, כך שלמעשה הוא הכניס את עצמו לפלונטר כמעט בלתי פתיר. הוא היה צריך לנסות לבטל חלקית את הסנקציות על ידי שיתופי פעולה מסוימים עם המערב, להביא לצמצום הסנקציות באופן חלקי בלי שהוא יוותר על כרים כי הוא לא יכול להחזיר את חצי האי למרות שמבחינת המשפט הבינלאומי זו השתלטות לא חוקית. הוא יכול היה להשאיר את מעמדו כפרטנר אמין, מה שהוא לא עושה כשהוא משדר לאירופה שמבחינתו הגז שלו הוא כמו מזרק לנרקומן עבור אירופה התלויה בו. אין סיכוי שהתגובה תהיה כניעה. אין מי שיסכים לחיות בתלות כזו. הוא גורם להם להבין שהם חייבים למצוא אלטרנטיבות, גם אם הן יקרות".
"פוטין היה צריך לעשות את הדבר ההפוך ולייצר חצי הסכמה עם אוקראינה, למרות הסירוב שלה לקבל את ההשתלטות שלו על כרים. הוא היה צריך לבנות קשרים עם המערב, עם ארה"ב ועם האוקראינים ולשחרר את החנק הכלכלי מ הסנקציות", אומר קורס ומסביר כי גם אם מהלכים בוני אמון לא היו פותרים את הפלונטר בבת אחת, אלא לאורך שנים.
"האוקראינים עוקבים אחרי השיח הרוסי ומבינים שהרוסים מדברים עליהם כעל רוסים שחיים באשליה שהם לא רוסים וצריך להעיר אותם מהמחשבה הזו עם איזו צ'אפחה. זו מחשבה פוגעת. המחשבה הזו צריכה הייתה להשתנות. הרוסים צריכים להתייחס לאוקראינה כמדינה ידידה שלא רוצים לפגוע בה ולהילחם בה ומוכנים לתת לה הטבות. זה לא היה עובד אחרי שנה או שנתיים אלא אחרי חמש שנים כי אקוראינה היסטורית באמת תלויה ברוסיה".
לטעמו ולהערכתו "דיפלומטיה מתוחכמת יותר הייתה מצמצמת את האיום ובעתיד הייתה עולה באוקראינה ממשלה שרואה את הדברים אחרת ומנסה לפתור את המצב מול רוסיה, אבל הרוסים צריכים לשנות את הגישה, מה שלא קורה. מאז 2014 הרוסים לא משנים את השיח הזה ועדיין רואים באוקראינים רוסים שהמערב בלבל להם את המוח. אבל אוקראינה היא לאום אתני עצמאי. זה מה שפוטין היה צריך ולא צריך לעשות. לכן כרגע הסיטואציה תמשיך להיות כוחנית לאורך זמן, הלחץ יימשך ללא פתרון. פלישה רבתי של רוסיה לא סבירה כי היא תגרום לפגיעה קשה לרוסיה עצמה, אבל המתח והאיום המתמיד יימשך".