כידוע בין כיפורים לפורים מבדילה רק האות 'כ', ואכן, קשר אמיץ קיים בין יום-הכיפורים לפורים, ומבחינה מסוימת פורים נעלה יותר. כפי שמביא הגר"א בשם האר"י הקדוש שיום כיפורים הוא כמו פורים. פורים שכולו 'לכם' משלים את כיפורים שכולו לה'. ובתיקוני הזוהר, פורים נקרא על שם יום הכיפורים, שעתידים להתענג בו ולשנות מעינוי לעונג. הכיצד?
בפרשתנו, למשה-רבנו הייתה משאלת-לב מדהימה אותה ביקש מהקב"ה. לא ללמוד יותר תורה, לא להצליח בהנהגת ישראל, אלא 'הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ'. בקשה מוזרה, למה התכוון משה במילה 'כְּבֹדֶךָ', וכי כיצד ניתן לראות כבוד, ומה שייך מושג כבוד לבורא עולם? ובכלל מדוע באה משאלה מוזרה זו מיד אחרי חטא העגל?
ועוד תמוה. אחרי ארבעים יום בהר-סיני, בושש משה לבוא, איחר שש שעות במסע בן ארבעים יום. או אז בני-ישראל, דור דעה, מאבדים את העשתונות ודורשים מאהרון: 'קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ' ועושים עגל-מסכה. מסכה שקדמה למסכות ימי הפורים. מסכה האמורה להסתיר פנים, אך דווקא מגלה היא את 'הסתר-הפנים'.
או אז משה שובר את הלוחות, ואומר לו הקב"ה: יישר כוח ששיברת, ואני אשלים את המלאכה ואכלה את עם ישראל. כי ישראל והתורה חד הם. 'וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל' ואז אחרי eraze נתחיל הכל מהתחלה. עונה משה לה', 'וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ'. וגם כאן תמוה, האמנם משה מאיים, כביכול על הקב"ה במחיקת שמו?
הסבר נפלא נשמע מידידי ר' שכנא רותם זצ"ל, לשעבר סמנכ"ל במשרד-הפנים בו עשה בו חיל, כשהיטיב להסביר את הפנימיות שבהסתר הפנים. משה מתריס ואומר: אמנם חטא עמך, אך סיבת חטא-העגל נעוצה בי, משה עבדך. שהרי כשהיה במצרים, ירד עמך לדיוטה תחתונה, לאחרונה שבמ"ט שערי-טומאה, או אז החילות להעביר להם סדנא באמונה. עשר המכות, קריעת-ים-סוף, מי-מרה, מלחמת-עמלק, ומה לא? אבל תמיד היה זה בדרך נס ותמיד היה זה דרכי, דרך משה והמטה. לכן, מה הפלא שאם איחרתי, בניך מבקשים משהו במקומי ובמקום המטה ועושים עגל כתחליף? לכן מציע משה לה', 'מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ'. המשך עם הניסים כדי שיאמינו בך, אך מבלי לערב, לא אותי ולא את המטה שבידי, ואז יאמינו ישירות רק בך ולא 'בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ'. אך הקב"ה לא מסכים עם משה; לא זו דרכי, שונה היא ממחשבותיך. אם כך, אומר משה, אולי הגיע הזמן שאבין את דרך הנהגתך, 'הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ'!
עונה הקב"ה למשה בשביל להבין זאת: 'הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר'. עליך לעמוד איתן כצור באמונתך. אך גם אז, 'וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי'. בשכל האנושי לא תוכל להבין את דרכי לגמרי, 'וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ', כי אלו מגבלות ההבנה האנושית. לא תבין את תופעת עמלק, את תופעת עמלק ה"המני", ואף לא את העמלק ה"היטלרי" יימח שמם מראש. רק אחר זמן, אחרי שהדברים יקרו בפועל תוכל להתבונן בעבר, ולנסות לרדת לעומקם. אבל באשר לעתיד, לא שייך שבן אנוש יבינם: 'מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה''. להאמין בה' רק כשקורים ניסים, זו אינה אמונה ברמה אותה מבקש ה' מעמו. אמונה חזקה, התבוננות נכונה, הינה להאמין שהכל מאיתו יתברך, גם כשהדברים קורים בדרך הטבע.
זוהי המדרגה הגדולה של פורים. של מגילת-אסתר בה שם ה' לא מופיע כלל, אלא רק נרמז במילה המלך. על איש ישראל להאמין שאפילו בהסתרה שבהסתרה, גם שם נמצא ה' יתברך. גם מאחורי הדברים הקשים העוברים עליך, אני עומד... אני עומד... אני עומד...
בני-ישראל בקריעת ים-סוף ובמתן-תורה הגיעו למדרגה גבוהה של אמונה עד שראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל בן-בוזי, מדרגה של 'נעשה ונשמע'. משחטאו בעגל, שבר משה את הלוחות, ועלה שוב להר סיני והוריד לוחות שניים לעם-ישראל ביום-הכיפורים. אבל כל זה לא היה מבחירה חופשית, אלא מכוח הניסים שראו וחוו מאז צאתם ממצרים. יתר על כן, כדי שיקבלו את התורה היה צורך לכפות עליהם הר כגיגית. ברמה רוחנית זו, בכל לכתם במדבר עוד יקבלו מן, מים ועננים, בדרך ניסית לחיזוק אמונתם עד אשר יכנסו לארץ-ישראל. מרגע זה עליהם לחיות על פי הטבע המושגח על ידי ה', 'אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אלוקיך דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ'.
בפורים, בימי אחשוורוש, מרדכי-היהודי שבא מארץ-ישראל הצליח להביא את עם-ישראל למדרגה הגבוהה של קיימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקבלו בהר-סיני במדרגה גבוהה יותר של אמונה מזו שהייתה להם על הים ובמתן תורה. כדברי רבה: הדר קיבלוה בימי אחשוורוש. מדרגה בה מאמינים שהטבע כמו הנס, הם מאיתו יתברך. בפורים זכו למדרגה אותה ביקש ה' להנחיל לישראל עמו ולמשה עבדו, כפי שמתבטא בעל ה'משך-חכמה', שהעיקר התכליתי של עם-ישראל, הוא כאשר תתנהג האומה באופן טבעי, מתוך השגחה פרטית, וזה כאשר יקצרו ויאספו דגנם, וראשית כל אשר לו יובא בית ה'. כיפורים הינו, אפוא, כפורים, אך בפורים התעלה העם באמונתו במעלה יתירה, אמונה גם ללא נסים.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל