פרשת כי תשא מתחילה בציווי של מחצית השקל. מדוע חצי ובכלל האם כל החצאים שווים? היכן עוד מופיעים חצאים והאם מתקיים ביניהם קשר רעיוני? כבר בפרשת משפטים כתוב: "וייקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח". שני חצאי דם אבל לא שווים בשימוש.
במגילת אסתר אנחנו שוב פוגשים את החצי: "מה שאלתך ויינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש". שוב, מצוין כאן רק חצי אחד, אך מה עם החצי השני? בחטא העגל בפרשתנו, התורה נותנת סיבה "כי בושש משה לרדת מן ההר". לא הייתה לבני ישראל הסבלנות לחכות עוד שש שעות, שהן מחצית היום, ואילו רק היו מחכים בסבלנות את החצי השני, הרי שכל ההיסטוריה הייתה משתנה, עם ישראל היה מקבל את התורה ונכנס מיד לארץ ישראל.
לפי תורת החסידות, קיימים תמיד שני חצאים: הראשון עליון אלוקי, והשני תחתון אנושי. הראשון מיועד לעולה שהיא כולה קודש לה׳, והשני לקורבן שלמים שמיועד לצרכי נדבה ומיועד לאדם האנוש. ישראל הגיעו לרום רוחני גבוה של "נעשה ונשמע", שמשלב בתוכו חצי אלוקות וחצי אנושות. השבר בא מיד אח"כ כשמשה בושש לרדת, חלפה לה מחצית היום ומשה איננו. הם לא עמדו במבחן!!
גם משה בנוי משני חצאים. אומר המדרש: "איש האלוקים " - מחציו ומעלה- אלוקים ומחציו ומטה- איש בשר ודם. עם ישראל חשב שמשה נשאר בשמים: שחציו האלוקי גבר על חציו האנושי שנעלם ולא יתגלה עוד. ואז הם נשברו; "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו"- חציו האנושי של משה נעלם לנו. הרי רק חלקו האלוקי של משה לכאורה היה יכול לעלות אל ההר. בניגוד להגיון המתמטי החצי האלוקי הוא לא חצי אלא שלם, כי מהותו של ה׳ בשלמות. וכך יש לנו בעצם שלם שזה ה׳ וחצי שזה החלק האנושי וכך משה יכול היה לעלות להר גם בגופו הגשמי משום שלפני ריבונו של עולם אין חצי, הכל שלם ולכן הפך משה כולו לאלוקות.
כשיש היפרדות בין היש האלוקי ליש האנושי מיד מגיעה הנפילה: "אם יש ה׳ בקרבנו, אם אין". משה רבינו רוצה לראות בעיניו האנושיות את ה׳: "הראני נא את כבודך". כשמשה רואה את העם ברעתו הוא מנתץ את הלוחות, כי מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא. לא יכל עם ישראל לשרוד אם היו נשארים הלוחות הראשונים (רק שברי לוחות בארון) וכך אומר ה׳ למשה: "פסול לך" שוב: לך- בשבילך. הכן בידיך את לוחות הברית לטובתכם, וזה מקור התורה שבע"פ.
התורה מצווה על מחצית השקל- השותפות האנושית באחזקת בית ה׳. וכל אחד מעם ישראל שותף באותה מידה, הן העני והן העשיר, כך שהעשיר בשל לא יביא יותר וירגיש כאילו הוא שווה יותר מכל אחד. מחצית גם לעבודה על המידות. כשאתה מרגיש ומתנהג כחצי כל הזמן, אז אתה שומר על הפרופורציה של האגו ולא עף על עצמך. ואז יש סיכוי שהחצאים האנושיים יתחברו יחד לאחדות ישראלית אחת.
משה רבנו יורד מן ההר לאחר הבשורה שעמו חטא ושני לוחות העדות בידו. "לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים". והתורה מוסיפה עוד תיאור של הלוחות: "והלוחות מעשה אלוקים המה והמכתב מכתב אלוקים הוא. חרות על הלוחות". במסכת אבות כתוב: "אל תקרי חרות (ח בקמץ) אלא: חרות" (ח בצירה). מה הקשר בין חרות לחירות? מה הקשר בין שניהם למעשה העגל?
כשחורתים על אבן התוצאה משתמרת לאורך זמן ולא כמו סתם כתיבה. כמו כן, הכתב והחומר שעליו כותבים הם אותו חומר: אבן! הכתב הוא חלק ממהות האבן. במילה חרות ( בקמץ) וחירות ( בצירה) יש זהות בין החומר והתוכן. כשעם ישראל חטא בעגל והפנה גבו לה׳ ואמר על העגל: אלה אלוהיך ישראל וזאת כנגד: אנכי ה׳ אלוקיך!
זה ביטא את התנתקות העם מהעצמיות והפנימיות שלו, בין התורה לבין אותיותיה ולכן האותיות פרחו. משה שיבר את הלוחות. את חומרת המציאות מתארת התורה: אלה לא סתם לוחות, אלו לא סתם אותיות. אלא: המכתב - מכתב אלוקים הוא. הלוחות הם מעשה אלוקים! כאילו זועק: לא בי בגדתם! בגדתם בעצמכם, בעצמיות שלכם. איבדתם את החרות שלכם (בצירה).
פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה