בית המשפט העליון
בית המשפט העליון צילום: Yossi Zamir/POOL

בחמישי שעבר סער משכן הכנסת כאשר חבר הכנסת דודי אמסלם שפך קיתונות של ביקורת על בית המשפט העליון והנשיאה שבראשו וכל כך למה ?

סיפור המעשה הוא די פשוט – מדובר בשתי עתירות שהגיש ח"כ אמסלם שנדחו בשל טעמים פורמאלים של "העדר זכות עמידה ואי צרוף משיב שנדרש , וכי כי היוהמ"ש נגד החלטתו הוגשה העתירה לא אישר המבוקש בה.

מובן כי טעמי דחייה אלו בעיקר "העדר זכות עמידה" הנם טעמים שהפכו ארכאיים שכן בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הוא זה שסלל דרך להגשת עתירות כמעט לכל אדם ולכל גוף ויצר זכות עמידה בעיקר לעותרים ציבוריים. ועל כן השימוש בה בענין עתירת אמסלם הנו לכל הפחות תמוה, יתר הנימוקים גם הם ליקויים שדרך כלל ניתנים לתיקון וכך נהוג..

עד כאן העובדות.

מערכת משפטית כושלת

ח"כ אמסלם שפך את מרר ליבו וזה בוודאי לא היה נעים לאזנה של "הנשיאה". זה לא היה נעים כי היה ברור שלמרות שהוא בוטה הוא צודק. ח"כ אמסלם בשמו ובשם כל מי שלא נכלל באליטה (בעיני עצמה) חשף את ערוותם של שופטי בית המשפט העליון מעל בימת הכנסת וללא גינונים. ח"כ דודי אמסלם נתפס על ידי "הנשיאה" כמי שמוציא בלא הצדקה את השד העדתי מהבקבוק לאחר שנים של תרדמה ועוד שולח אותו להיכל הצדק על לא עוול בכפה של הנשיאה שטרחה לפרט בתגובה רגשנית כי בסכ"ה היא המזרחית וגם חובבת מזרחיים, באנגלית נהוג היה לומר על התבטאות מסוג זה "some of my best friends".

ואולי ח"כ אמסלם לא היה ממוקד בניסוח הבעיה בגלל הכעס העז שגרמו לו חבריה של "הנשיאה" בפסיקתם הנ"ל אך המסר היה ברור וגם נכון – נמאסתם!!! ונמאסתם על העם הפשוט ("המזרחיים" כהגדרתו של ח"כ אמסלם) שבחר מנהיגים וקיבל שופטי בג"צ שקובעים במקומו ועל מנת להגן עליו, מה טוב לדמוקרטיה.

שופטים שמגנים על מחבלים אויביה של המדינה בשם זכויות האדם(פס"ד שמבטלים הריסת בתי מחבלים ) והופכים מדינה יהודית למדינת כל תושביה(פסק דין שמבטלים גירוש מסתננים בלתי חוקיים ויוצרים עילות פליטות פסיקתיות) . שופטים שעבורם החוק הנו פלטפורמה ראויה "לחקיקה שיפוטית" שמשמעותה המעשית הנה ביטול הפרדת הרשויות ויצירת כללים חדשים ברוח "הפרוגרס"(לדוג' בג"צ הפונדקאות ללהט"בים).

שופטים שמיישמים את " ערך השיויון" בפסקי הדין שיוצאים תחת ידם ככלי נשק קטלני כנגד צביונה היהודי של מדינת ישראל (בג"צ "הגיור הרפורמי"" ובג"צ פתיחת עסקים בשבת בתל אביב" בג"צ הכנסת החמץ בבתי החולים בפסח, בג"צ המקוואות ועוד רבים רבים ), שופטים שמתעלמים מחוקים של הכנסת כי "הם לא באים להם טוב" עם אג'נדות מתקדמות של חוגי המגדר שעל פיהן "לכל אחד האמת שלו" (בג"צ "הבוגדת"), שופטים שמפלים לרעה כענין של שגרה גברים בשל היותם גברים ושמקבעים זכויות יתר לנשים תחת מסיכה של "אפליה מתקנת" (לדגו' ענישה פלילית סמלית לנשים) ואחרון אך לא חביב שופטים שמנהלים מערכת יקרה בלתי יעילה , ןחמור מכך בלתי צפויה בהחלטותיה, שכבר זכתה לצערנו לתיוג עממי ככזו "ששומר נפשו ירחק ממנה".

תרומת השקל

וכאן מגיע חלקו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניה שרבים נושאים אליו את מבטם בכמיהה כי יחזור נקי מכל רבב משפטי. כיום כבר יודעים כולם כי המשפט שמתנהל נגדו מתנהל למעשה נגד העם שבחר אותו ומטרתו אחת להזיזו מעמדת השפעה. זהו מאבק של אהרון ברק מורשתו וממשיכי דרכו כנגד הדמוקרטיה במדינת ישראל ובמילים אחרות "האליטה" שכשלה בבחירות מנסה לנצח באמצעות המשפט.

רק לפני מספר שבועות הסתיים שאגה רמה מבצע עממי מרשים שבו נאספו מיליוני שקלים תוך 24 שעות תחת העותרת המרגשת "נתניהו לעולם לא תצעד לבד". אך מובן הוא כי הכסף היה רק כיסוי לתמיכה מקיר לקיר של עשרות אלפי אזרחים שתרמו כל אחד אפילו שקלים בודדים וזאת כי הבינו שמאבקו המשפטי של נתניהו הוא לא אחר ממאבקם הם ומאבק ההישרדות של הדמוקרטיה הישראלית.

לאור ולאחר מפגן תמיכה מרשים זה ובכלל, מתבקשת השאלה – מה פשר שיחת הטלפון שיזם בנימין נתניהו לנשיאה השופטת חיות?

היו שאמרו – זוהי דרך להשיג עסקת טעון טובה יותר מקודמתה, או כי נתניהו רצה לנכות עצמו משמועות כאילו הוא זה שיזם את השתלחותו משל ח"כ אמסלם, אחרים, כי אמסלם ממש הגזים והתנהגותו במליאה היא זו שמתייגת את תומכי הליכוד כ"בבונים" והיו שאמרו בחיוך: "אפשר להוציא את ביבי מרחביה אבל לא ניתן להוציא את רחביה מביבי" משל לכיבוד מוסד בית המשפט הנהוג באליטה ברחביה הירושלמית.

אלו כמו אלו חוטאים לעיקר – השאלה שעולה הנה שאלה של מנהיגות. האם מנהיג בשיעור קומה של בנימין נתניהו אמור להרכין ראש בפני האויב ובענייננו את התליין?

התשובה היא לא! מנהיג כנתניהו, גם אם מסתייג מהתבטאותו של ח"כ אמסלם אמור לעמוד מאחוריו ולתת לו גיבוי, כי אמסלם, הוא חייל נאמן, ויכול להיות כל אחד מאיתנו. ואם להעיר או להסתייג מסגנון התבטאותו ,הרי שראוי לעשות זאת בשמרנות בבית פנימה ולא בלשכתו של האויב.

ועוד- המהפכה השיפוטית שהגיעה לשיאה במשפט נתניהו מתישמת במישור הפרטי בתחושת הקיפוח עליה הצביע ח"כ אמסלם. אלו שתי זרועות של אותו הליך. הראשונה קמה נגד הדמוקרטיה והשנייה (של ח"כ אמסלם) נגד הלאומיות. דמוקרטיה ולאומיות הן שתי שנאות של האליטה השיפוטית.

נוציא את רחביה מנתניהו

כבוד ראש הממשלה לשעבר- רוב העם איתך וגם בשעות הקשות ומייחל לשובך לזירה הפוליטית.

ההליך המשפטי יסתיים אך לאחריו יחל השלב הקשה של השבת מדינת ישראל ל"פסים". פסים של מאבק עקוב מדם בפרוגרס שמפורר כל חלקה טובה באמצו את "ערך השוויון" כערך עליון, של פמיניזם רדיקאלי משתולל, של תיקון מהותי הדרוש במערכות המשפט, אכיפת החוק, ולמעשה בכל מערכות השלטון שאמצו זה מכבר שפה שניה שהנה "התקינות הפוליטית" ובעיקר חיזוק הזהות היהודית של מדינת ישראל שמותקפת מכל עבר.

"ביום של אחרי" עם ישראל צריך אותך גאה, נחוש, נועז, שמרן ובלתי מתחשב באליטות המשפטיות. המאבק של השמאל הצליח להוציא אותך מרחביה (בלפור) כעת הגיעה העת להוריד את הכפפות "ולהוציא את רחביה מקרבך", כי הרע הוא רע גם אם הוא עטוף בגלימה משפטית.