אתמול שוב העולם נוכח לדעת כמה שמעון פרס טעה באומרו כי העולם הוא "כפר גלובלי קטן" לא כפר, לא גלובלי ולא נעליים.
כשהדיקטטורה הסובייטית שעטה ללא מעצורים אל ליבה של אוקראינה כפי שכל העולם ידע כבר מראש (חוץ מיאיר לפיד שאמר רק בשבוע שעבר כי בניגוד להערכות של נשיא ארה"ב, הוא חושב שרוסיה לא תפלוש לאוקראינה).
הפלישה הרוסית רק הזכירה לנו מושג שנשכח מרוב סיסמאות ריקות כמו שלום, הומניות, סבלנות, הכלה, קבלה ועוד. המושג צדק.
המושג צדק משמעותו לעשות מה שצודק עכשיו מתוך הכרה, כי רק מה שצודק עכשיו יוכל להביאנו אל התכלית הנכספת, בנידון דידן שלום. אך כלל זה נכון גם לגבי תחומים נוספים.
כשראש ממשלת ישראל לא מגנה את התקיפה הרוסית ואומר כי "אלו ימים קשים וטרגיים", משל אוקראינה סובלת מרעידת אדמה. כששר החוץ לפיד מגנה רק את "המתקפה הרוסית" (מתקפה לא מתרחשת סתם, מהאוויר, מישהו מבצע אותה) כשיאיר נתניהו יוצא נגד דברי לפיד ופונה לרוסיה ואומר כי לפיד לא מייצג את הרוב בישראל, הוא בעצם מתכוון להתנגד ל"גינוי" של לפיד על רוסיה. למה להתנגד לגינוי כל כך מוצדק? מזכיר ילד קטן החושש מבריון.
אין חולק על כך שיש לנו "אינטרסים" בסוריה ולכן אנחנו צריכים את הרוסים איתנו, אבל מפה ועד לשתוק מול תוקפנות חסרת מעצורים הדרך ארוכה. אפילו אהוד אולמרט (לא האיש הכי מוסרי עלי אדמות) יצא נגד הממשלה ואמר שחייבים לגנות את הרוסים גינוי נחרץ.
ההיגיון פשוט, שתיקה-כהודאה, מי שלא מגנה מעדיף את האינטרסים הצרים שלו על פני הצדק בטווח הקצר והשלום בטווח הארוך. אף אחד לא ביקש מאיתנו לשלוח את גולני לאוקראינה, בסך הכל גינוי פשוט, לקרוא לילד בשמו, רע הוא רע, כמו שכל ילד יודע.
צריך להבין דבר פשוט, מי שלא דורש צדק תמיד, לא ישיג שלום אף פעם. חוסר הצדק התפוצץ לנו בפנים בפרעות האחרונות בערים המעורבות בשנה שעברה. חוסר הצדק התפוצץ לנו בפנים בנגב כשקרן קיימת לישראל נטעה עצים ובאים חבורת פורעים חוליגנים ועוקרים הכל. חוסר הצדק מתפוצץ לעולם בפנים כשארה"ב מחליטה להפקיר את אפגניסטן לידי ארגון טרור רצחני. חוסר הצדק מתפוצץ לאוקראינים בפנים עכשיו כשרוסיה תוקפת אותם.
כשפוטין ראה את ארה"ב יוצאת מאפגניסטן ומשאירה לה שלל צבאי אדיר, הוא הבין הכל. כשמנהיג העולם המערבי דואג לאינטרסים הצרים שלו, כל העולם המערבי ינהג כך, אף אחד לא יעז להתנגד לו אם לא יחווה איום ישיר ומיידי. כל הסיסמאות הריקות מתוכן על "שלום" ו"הומניות" מתגלות במערומיהן ומשאירות אות קלון נוסף, אחד מיני רבים על העולם המערבי ו"הנהגתו". כדי להשיג שלום צריך להילחם ברשע. פשוט.
הגיע הזמן לדבר על מה צודק, לא רק על אינטרסים מיידיים. היום זה אוקראינה, מחר זה איראן שתוקפת מדינה קטנה במזרח התיכון, גם אז העולם יטיל "סנקציות חמורות" אבל יעלים עין מהמתקפה הפיזית. בסוף, צדק גם משרת את האינטרסים הצרים שלנו בטווח הקצר. בטווח הארוך מי שידבר על צדק, יזכה בסוף גם לשלום. אבל בינתיים "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק".