אחת לכמה שנים פוגשות פרשיות 'ויקרא' ו'זכור' זו את זו ומלמדות אותנו מה בין האמונה שאין מקריות בעולם הזה ושמאחורי כל קריאה נמצא ה', לבין המאמינים שהכל הוא יד המקרה, כדרכו של עמלק.
'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה', קול ה' הולך ומגיע לאוזניו של משה כשה'א' הזעירה מציינת שזו קריאה מכוונת של אלופו של עולם הנעדרת כל מקריות, ומנגד נמצא בכל דור ודור עמלק המזנב בנחשלים, בכל מי שהוא עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹקים, במטרה לקררם ולשכנעם שהכל מקרי, 'קרך בדרך', נזדמן באקראי. מקריות וקרירות חוברות יחדיו כדי לקרר את ישראל מעבודת הבורא.
אומר המלבי"ם בשמואל א כי מלחמת עמלק לא הייתה לה שום סיבה מן הסיבות שבעבורה ילחמו עם בעם, ממלכה בממלכה, אלא הייתה רק מצד הכפירה באלוקים. כל העמים רגזו, אך האמינו בנפלאות אשר עשה ה' במצרים ובים, ככתוב, 'שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת'. אך עמלק הקשיח לבו ורצה להראות לכל יושבי תבל, שאין ביכולת ה' להושיעם מידו, ושכל הנסים היו מעשה להט וחכמת משה, כבקי גדול בכשפים. הוי אומר שעיקר מלחמתו הייתה נגד ה'.
רש"י מוסיף ואומר שלמוטיבציה זו של עמלק התווספה רצונו להזדווג עם ישראל, ובמילים אחרות ביקש להשתמש בנשק ההתבוללות, כ'פתרון הסופי'. לכן התשובה לכך הייתה בהרמת ידיו של משה. וכי ידיו של משה עושות מלחמה?! לא ולא! אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה, משעבדים הם את ליבם לאביהם שבשמים, כך שנשק המקריות וההתקררות בהן נקט עמלק מול ישראל, לא יעמדו לו.
ניסיונות עמלק עתיקי יומין הם. מובא בילקוט שמעוני, שכבר עשו-הרשע אמר לעמלק: כמה נתייגעתי להרוג את יעקב, ולא ניתן בידי, תן דעתך לגבות נקמתי. אמר לו: היאך אני יכול להזדווג לו? אמר לו: המסורת הזאת תהיה בידך: כשתראה את יעקב נתקל בדבר, הוי קופץ עליו, לפיכך אתה מוצא את עמלק בא על ישראל. ועמלק זה, יכול שיבוא, בלבוש הגג, בלבוש המן, או בלבוש הצורר יימח שמו, אך מגמתו אחת- קריאת תגר נגד התוכנית האלוקית על ידי השמדת עמו או על ידי החדרת מקריות וקרירות באמונתו.
אותה א' של ויקרא, של אלופו של עולם-הקב"ה, היא גם ה'א' של אסתר במגילה, בה מוסתר ואף לא מופיע כלל שם ה', ללמדנו שגם שם נמצא ה' יתברך. רק בחלקה האחרון של המגילה מתגלית רטרואקטיבית יד ה', ושבכל מקום שמופיע המלך, הכוונה היא למלכו של עולם. המהדרים דואגים לתזכר זאת בכך שבכל ראשית עמודה במגילה תופיע המילה 'מלך'. לא משום רכישת כבוד למלך אחשוורוש, אלא להדגיש את נוכחות מלכו-של-עולם בהבסת מחשבת המן האגגי המבקש לקרר את ישראל מלשוב לארץ מולדתם ומלבנות את בית-מקדשם.
'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק...' בפורים, העיקר הוא לא אכילת אוזני המן, אלא זכירת מה ששם משה באוזני יהושע, 'מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק'..., על שביקש לקרר את העם מאמונתו, לשכנעו שאין השגחה פרטית, והכל דרך מקרה. זוהי מלחמה מתמדת ככתוב, מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
העיקר אינו בניצחון על חילותיו של עמלק, אלא בניצחון מתמשך על הקרירות בעבודת ה' שבה ביקש להכשיל את ישראל. אף הניצחון המתמשך הוא דרך השמחה התמידית בעבודת ה'. לא בכדי משנכנס אדר מרבין בשמחה, כי זהו הנשק האולטימטיבי המחמם את לב עבדי ה' נגד אותה קרירות. עוד בטרם הגיעה הישועה, כבר מר"ח מרבים בשמחה, כי השמחה תקרב את התשועה. שמחה- אותיות מחשבה, לחשוב שאין מקריות ושהכל מאיתו יתברך.
'וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁע'ַ - מדוע הציווי דווקא לאוזני יהושע? אומר רש"י, כי הוא המכניס את ישראל לארץ. יהושע נלחם בשבעת עממין, חילק נחלות לשבטים עד שישראל ישבו על אדמתם. כי דווקא אז, גוברת סכנת העמלקיות, ההתקררות, ההתבוללות. לא בעת מלחמה, אלא 'בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ', דווקא אז 'תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק...לֹא תִּשְׁכָּח'.
כי השלום שאליו אנו כוספים ומייחלים, אליה וקוץ בו. כל עוד ישראל במלחמה, סכנת ההתבוללות קטנה, אך ככל שהשלום תופש תאוצה, עולה סכנת ההתבוללות ועולה המחויבות לחזק את ייחודנו באמונתנו שהכל מאיתו יתברך ושאין מקריות בעולם. וכדי לחזק אמונה זו יש 'כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר'.
אומר האדמו"ר מפינסק-קרלין, את זכר עמלק נמחה ככל שנכתוב על כך יותר בספר, היינו בתורה שבעל-פה. זכירה מחד ומחיית עמלק מאידך נראות כסותרות זו את זו, ובמקום שיש זכירה לכאורה אין מחייה, אלא שהשתיים, אחת הן. עלינו לזכור את נשק המקריות והקרירות בו מחזיק ומשתמש העמלקי שבכל דור ודור, לזכור את קריאתו נגד בורא-עולם, את העלאת הספקות בקיום ההשגחה ואת העלמת ה'א' הזעירה. ומנגד ישראל, מתוך שמחה בעבודת ה', מוחים את אסכולת-עמלק זו בכל דור ודור.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל