האם רב ומנהיג ששימש בתפקיד ציבורי רוחני בכיר, שחטא, נשפט ואף ריצה עונשו יוכל לחזור ולכהן בתפקיד כזה רב-מעלה?
האם ריצוי העונש מנקה אותו לגמרי והוא מעתה נקי ככל אדם או שמא הרבב, או הזוהמה שנדבקו בו, ילוו אותו כל ימיו ולא יוכל יותר להנהיג? כך גם לגבי נשיא, מלך או מצביא, האם מספיקה הורדה בדרגה וחזרתו לתפקיד, או שמא הגיעה העת שיישב דומם בביתו, יהיו כישוריו המרשימים אשר יהיו?
ספר ויקרא עוסק בקורבנות ואחד מהם הוא קרבן חטאת, המובא במקרה של חטא שנעשה בשגגה. יש סוגים שונים של קרבן חטאת שתלויים בזהות החוטא: חטאת יחיד, חטאת הציבור, חטאת בשגגה או קורבן חטאת, או חטאה של ההנהגה הרוחנית- חטאו של הכוהן הגדול, או חטאת של ההנהגה השלטונית המורמת מעם דוגמת חטאת המלך או הנשיא.
ר' חנינא בן גמליאל מדגיש עיקרון הלכתי על חייבי כרת שקיבלו עונש מלקות. דברי ר' חנניא (משנה, ט"ו): "כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם שנאמר 'וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ' (דברים, כה, ג) כשלקה הרי הוא כאחיך". כלומר, אחרי שהחוטא לקה הוא מתנקה מהכל. הרמב"ם ממשיך בכלל זה ואומר, שלא רק לחייבי כרת שלקו, אלא גם לכל מי שחטא ולקה - חוזר לכשרותו, שנאמר ״ונקלה אחיך לעיניך״ - כיוון שלקה הרי הוא אחיך. אומר הרמב״ם: ״אף כל מחויבי כרת שלקו נפטרו מידי כריתתן״. יוצא מכך, שכל מי שחטא, ברגע שריצה את עונשו עובר שוב לקטגורית ״אחיך״, ולכן יכול לחזור למעמדו הקודם בחברה. השאלה האם עיקרון זה נכון גם לגבי נושאי משרות ציבוריות כרב או נשיא? כאן יכולים להיכנס אלמנטים נוספים כראשית עין ודוגמה אישית, הרתעה, ועוד.
הגמרא, בתלמוד הירושלמי, דנה בסוגיה זו ומבחינה בין כהן גדול שסרח לבין נשיא שחטא. לגבי כהן- מכיוון שנזר שמן משחת קודש עליו, הרי אחרי שריצה עונשו הוא חוזר לתפקידו, אך בניגוד אליו הנשיא אינו חוזר שמא יחזור למשרתו ושררתו ויהרוג את הדיינים ששפטו אותו, שכן עלול הוא לנצל את תפקידו הרם ולנקום בכל מי שהיה קשור להרשעתו. אם כך, האם הסיבה לכך היא רק פרקטית? ומה בנוגע למידות של יושר ומוסר?
גדולי ישראל, בדורות רבים, דנו בעניין זה ורבים מהם פסקו כי בעל שררה, שסרח, הורשע בדין וריצה עונשו לא יוחזר לתפקידו, כי דבק בו אות קלון שלא יוסר ממנו לעולם, אף אם ריצה עונשו. הדבר מעיד על השחתת מידותיו והעונש לא בהכרח מתקן זאת, ובמקרה זה מדובר גם על חטא שבוצע בשוגג וקל וחומר אם נעשה הדבר במזיד. כיצד ישפוט או יקבע לגבי מונהגיו?
מאידך, נשאלת השאלה האם גם במקרים בהם הודה בחטא שאינו חמור, התחרט וחזר בתשובה שלמה, אין קבלת שבים? אם כך, מהו מקומם של ״בעלי תשובה״? אלוקים סולח לנו כחוטאים, אז אנו כבני אדם או חברה לא נמחל?
שאלה זו תלויה בפרמטרים רבים, כגון: חומרת וסוג העבֵרה, זהות החוטא ועד כמה הוא מתחרט וחוזר בו ממעשיו. האם יש לעשות אבחנה בין תפקידי השררה השונים, משך הזמן שעבר מאז ריצוי העונש ועוד?
התורה בפרשתנו דורשת שנבחר ציבור, שנשיא, נושא שררה רבנית רוחנית, או אחרת ייקח בכל המובנים אחריות על מעשיו. סוגיה זו היא עכשווית וכל הזמן תעסיק אותנו, אבל אצלנו כחברה יהודית העיסוק בסוגייה מועצם בשל הממד המוסרי הנדרש מנושא משרה בהיבט ההלכתי.
פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה