אחת המחלות הקשות והנפוצות במיוחד בשירות הציבורי היא מחלת הדחיינות: כל מה שאתה צריך לעשות היום - דחה ל"מחר כך", כשהדבר כרוך ב- "לך ושוב" כלפי אותם אלה הזקוקים לשירות. התופעה נפוצה במיוחד כשמדובר בתפקידים סיזיפיים, מעין "עבודות שחורות", רוטיניות, שלא בהכרח מביאות יוקרה לבעליהן. עוד יותר מכך בשירות הציבורי שבו לא קיימת בהכרח בקרה על טיב השירות, תפוקה וביצוע.
ספר ויקרא הוא ספר "תורת כהנים" וכולל בתוכו מערכת הוראות מדוקדקות שנוגעות לעבודת הכוהנים במשכן ובבית המקדש. הפרשה פותחת במילים: "צו את אהרן ואת בניו לאמור" - מהו אותו ציווי? המדרש מתייחס לכך בציינו: "אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר רבי שמעון: "ביותר היה צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. (תורת כהנים, א', א'). המילה "צו" באה לזרז את הכוהנים בעבודתם והתוספת של ר׳ שמעון משקפת כלל השגור שמדגיש את החשיבות שבזירוז במיוחד במצב של "חסרון כיס", כלומר: במקום שיש לאדם המצווה מה להפסיד, כנראה שיהיה שיהוי בביצוע המטלות ולכן במקרה זה אותו אדם נדרש לזירוז מיוחד. כשיתרו, חותן משה רבנו, מציע לו לייעל את עבודתו ואומר לו לחפש שופטים-עוזרים, שיהיו בין השאר "אנשי חיל" - הוא מתכוון לכך שיהיו זריזים בעבודתם, שלא דוחים את מה שצריכים לעשות. לא מספיק שיהיו חכמים או בעלי מידות נעלות אחרות; על מנת למלא את ייעודם ציבורי, נדרשים הם בנוסף להיות זריזים במלאכתם.
בפרשת צו, אנו מוצאים ציווי-זירוז בשלושה עניינים: קרבן עולה, תרומת הדשן ואש התמיד - מדוע דווקא אלו צריכים זירוז? אם נחקור את מהותן של עבודות אלו נמצא שבכולן אכן נדרש ציווי מיוחד לזירוז:
קרבן עולה - נשרף כליל ולא נותרת מהומה ממנו לכהן. כך הכהן מצווה לעשות עבודה שבניגוד לשאר הקורבנות אינו "מרוויח" ממנה דבר, שכן לא נשארים ממנו חלקים עבורו. לכאורה אין לו "אינטרס" לבצע עבודה זו ולכן צריך פה זירוז. כך גם עובד ציבור שלא נהנה מרווח כלשהו מהתפקיד שמוטל עליו, עלול להתמהמה בעבודתו ויתעכב עם ביצוע המטלה, ולכן צריך הוא זירוז.
תרומת הדשן – מדובר בעבודת ניקיון "שחורה", לנקות את המזבח מכל מה שהצטבר בו, עבודה סיזיפית, שיכולה חס ושלום להיחשב בזויה, ולכן ימצא הכהן את הדרך להתחמק ממנה או לדחותה, ולכן נדרש זירוז בעשייתה; גם עובד או נבחר ציבור שעליו לעשות עבודה "מלכלכת", שתחשב בעיניו לכאורה כלא מכבדת- עלול לחפש את הדרכים להתחמק ממנה. יידע אותו אדם שחובתו לעשות גם עבודות מסוג זה, אף אם הן נחשבות, נראות או מורגשות בעיניו כבזויות.
אש התמיד - עבודה טכנית רוטינית שצריך לבצע מדי יום לאורך השנה, ועשויה לגרום לו לחוסר עניין וחלילה שיבצע אותה בחוסר התלהבות, בבחינת: "והיו בעיניך כחדשים". כך גם מוטל על עובד או שליח ציבור לבצע את מטלותיו ם ומשימותיו בהתלהבות ושמחה, על אף שזה רוטיני ומשעמם.
רואים אנו שפרשת צו, מנחה את הכוהנים וגם אותנו לבצע בזריזות ובהתלהבות את תפקידנו, על אף שפעמים זו עבודה שאין שכרה בצידה, שמצטיירת לעתים כבזויה או לא נחשבת. כהן ועובדי ציבור אחרים העוסקים בצרכי ציבור באמונה - הקב"ה משלם שכרם. אף פעם ה"משכורת" - אינה באמת התמורה ההולמת לביצוע תפקידים מן הסוג הנ"ל, ולכן נדרש זירוז על מנת לבצעם.
פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה