"כי רק במאמץ מלוכד של עם מתנדב ומדינה מתכננת ומבצעת נוכל למשימה הגדולה של הפרחת השממה וישובה. מאמץ זה יקבע גורלה של מדינת ישראל ומעמדו של עמנו בתולדות המין האנושי", כך אמר דוד בן גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון, לפני 67 שנה.
ואנו נאמר: בנגב מתגלה העם בישראל וזהותו – כי רק עם שמחובר לעצמו, לזהותו ולרוחו יכול למשימה הגדולה של הפרחת השממה וישובה, וקביעת הריבונות שלו מול כל המבקשים לקעקע אותה.
ראש הממשלה בתואר ולא בפועל, נפתלי בנט, החליט לתת למנסור עבאס את הנגב על מגש של כסף. לאחר שכבר חיבר את הפזורה הבדואית לחשמל, בעוד אחינו שבהתיישבות הצעירה תלויים בחסדי הגנרטורים ומחכים לגאולה.
כעת החליט בנט לוותר על פרק האכיפה בתוכנית החומש לנגב, וכן לבטל את התוכנית המשטרתית לאכיפה באדמות שבדואים מעבדים אותם בהשתלטות לא חוקית. ערבי יכול לבנות או לנטוע באופן לא חוקי, וממשלת ישראל תשמור עליו ותכשיר את מעשיו. יהודי, לעומת זאת, שגר בחומש או באביתר או בהתיישבות הצעירה – ייאלץ לעבור עקירה ועוד עקירה עד שאולי ינצח.
מה גורם לאפליה זו? מהיכן מגיעה החולשה ורפיון הרוח, ההתנכרות לאחים וההתרפסות בפני אויבים?
התשובה נמצאת לא בפן הבטחוני וההתיישבותי של הממשלה הזו, אלא דוקא במעשיה בהקשר לזהות היהודית של המדינה.
כבר לפני כמאה שנה הקים מרן הרב קוק זצ"ל את הרבנות הראשית, ודיבר וכתב ופרסם שוב ושוב את האמת היסודית: ככל שהתנועה הציונית תשאב את רוחה ואת כוחה מיסודותיה ההיסטוריים, הלאומיים, התורניים והישראליים, ככל שהיא תדע מאין באה ולאן היא הולכת – כך היא תמצא את עצמה מלאה כוחות של עשיה. וככל שהתנועה הציונית תלך בדרך המתנכרת לרוח ישראל, ותאמר ש'אין לה דבר עם הדת' כלומר עם הזהות היהודית – כך היא תלך ותתרוקן, ותמצא את עצמה אובדת דרך, ללא כוחות וללא עמוד שדרה.
מה שהתחיל אצל רבין והמשיך אצל שרון מגיע אצל בנט לקצה מבהיל: ציונות סנטימנטלית ויהדות פולקלוריסטית, שמביאות לניגוח בזהות היהודית ולפגיעה חוזרת ונשנית בה– הופכות גם את הציונות למילה ריקה מתוכן. כשמוכרים בבוקר את הכשרות, הגיור והכותל לאויבים הרוחניים של עם ישראל – מוכרים בערב את הנגב, אדמת ארץ הקודש, לאויביו הפיזיים. יישור קו עם ארגוני הרפורמים ועם זרועות הקרן לישראל חדשה מוביל גם להתכופפות בפני כל דרישה לאומית של התנועה האסלאמית.
עם ישראל מבין את זה היום יותר מאי פעם. כבר בשושן הבירה לפני למעלה מאלפיים שנה, הגזירה הרעה, היא זאת שעוררה את עם ישראל. לאחר ההשתתפות בסעודת אחשוורוש, סעודה שציינה את סוף התקווה לשוב לבית המקדש, ושבה לבש המלך אחשוורוש את בגדי הכהן הגדול, גרמה גזירת המן ליהודים להבין, שהתנכרות שלהם לזהותם הלאומית ולתפקידם הרוחני כאומה ביחס לשאר האנושות, לא תאפשר גם את קיומם הפיזי.
בימים ההם בזמן הזה. גזירות על היהדות שמובילות לכניעה לאויבי ישראל מחדדות בעם את ההבנה שהוא חייב לקום, להפיל את הממשלה הרעה, להתחבר לזהותו היהודית וממנה לשאוב את הרוח והעוצמה הנדרשות לו להיות עם חופשי, יהודי ואיתן בארצו.
חבר הכנסת אבי מעוז הוא יו"ר מפלגת נעם