תמונה אחת שווה אלף פליטים

המראות הקשים מנתב"ג נועדו לטשטש את הסכנה הדמוגרפית שמגיעה עם הפליטים מאוקראינה. תמונה אולי שווה אלף מילים, אבל לא תמיד היא מספרת את כל הסיפור

קשה להסביר לאדם הממוצע למה אישה ושני ילדיה צריכים להיכלא במתקן ממשלתי בנמל התעופה בן גוריון. אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל אף מילה לא תוכל להסביר בקלות למה הסבל חייב להתקיים. מאז פרצה המלחמה באוקראינה, ארגונים רבים מפעילים מערך הסברתי מתוקשר על מנת להציג לציבור תמונות שלא יותירו עין אחת יבשה.

פעם אלו מראות הנמלטים מהמלחמה באוקראינה, פעם מדובר באנשים שמחפשים את דרכם החוצה, פעם אחרת הם נמצאים בישראל, מחכים למוצא פיהן של הרשויות. מסורבי כניסה, נמלטי מלחמה, פליטים על מזוודות, עם ילדים ומעט חפצים אישיים שהצליחו להבריח איתם. רק אדם ערל לב לא יתמלא רחמים למראות כאלו, שמעלים תהייה מוסרית בקרב רבים מהציבור הישראלי.

בימים אלו מתקיים לחץ כבד לאפשר לכל אוקראיני שיחפוץ בכך, לעלות למטוס לישראל. את הבדיקות הנדרשות טרם כניסתם לארץ מבקשים לעשות בנתב"ג. אלא שהשאלה בדבר מיקום ביצוע הבדיקות איננה תמימה כלל.

כאשר אזרח אוקראינה מבקש כיום לטוס לישראל, מחתימים אותו על מסמכי זיהוי באוקראינה ומתבצעת בדיקה ראשונית שם. ככל ועולה מהנתונים כי המבקש הינו מנוע, מסיבה כלשהי, מלהיכנס לישראל, הוא אינו זכאי לעלות על מטוס. לאור המצב ההומניטארי באוקראינה, הרשויות בישראל ריככו את הדרישות הבסיסיות ביותר לבדיקת בקשות לכניסה לישראל לאוקראינים, מצב שהוביל להגעתם של מסורבי כניסה לנתב"ג.

את התמונות של מסורבי הכניסה הממתינים לטיסה חזרה לפולין או מולדובה, דאגו מיד להפיץ ברשתות ובתקשורת, הציבור בישראל כמובן הגיב כמצופה. מיד קמה זעקה לשחרר את מסורבי הכניסה, ולאפשר להם להיכנס לישראל. שופטי בתי המשפט, ביניהם השופטת מיכל אגמון שללא כל בסיס משפטי ובהשראת המשוררת ויסלבה שימבורסקה, נעתרו לעתירות המנהליות בעניין והורו על שחרור אותם מוחזקים ועל עיכוב הרחקתם מישראל על מנת שיוכלו לעתור לבית המשפט.

בית המשפט העליון, בהחלטה שהוציא במסגרת עתירה שהוגשה לכאורה מטעם שגרירות אוקראינה בישראל (טענה אליה שגרירות אוקראינה התכחשה באופן פומבי), דרש מהרשויות לבדוק את האפשרות לקיים את הבדיקה של מבקשי הכניסה מאוקראינה דווקא בישראל. זאת על מנת שככל ובקשת הכניסה תידחה, יוכלו להגיש עתירה מנהלית לבתי המשפט בישראל וכך תופעל ביקורת שיפוטית על החלטת הרשות שלא להכניס את אותו מסורב לישראל.

אלא שמה קורה עד למתן ההחלטה השיפוטית? אותם מסורבים יושבים בנתב"ג ומצולמים באופן המעורר רחמים לכל צופה בהם. גם בית המשפט לא נותר אדיש לתמונות הללו, והנה לנו עוד דלת פרוצה ועוד אלפים שמגיעים לישראל ללא כל הצדקה ועתידים לקבל בה אף אשרת עבודה שתאפשר להם להמשיך להשתקע פה באין מפריע.

כיום, על פי הודעת המדינה לבית המשפט העליון, למעלה מ 10,000 אזרחים אוקראינים שאינם בעלי זכות שבות הגיעו לישראל. והזרם ממשיך בקצב של מאות ביום, שככל הנראה, בזמן הקרוב לא נראה שיהיה להם לאן לחזור.

במסכת אבות כתוב כך: "רבי שמעון אומר, המהלך בדרךכב ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר, מה נאה אילן זה ומה נאה נירכג זה, מעלה עליו הכתוב כאילוכד מתחייב בנפשו"

ובמילים אחרות, כאשר תמונה מרגשת גורמת לך להפסיק לחשוב, אתה נכנס לתחום סכנת חיים. מה שנכון ברמת הפרט נכון גם ברמה הלאומית. תמונה אולי שווה אלף מילים, אבל א תמיד היא מספרת את כל הסיפור.

במאות האחרונות התרבות המערבית פתחה את עליונותו של הרגש על השכל, עליונות שהתבססה במסגרת תנועת הרומנטיקה. ז'אן ז'אק רוסו, ממבשרי הרומנטיקה, הכריע במתח שבין הרגש והשכל באופן המטה באופן קיצוני את הכף לטובתו של הרגש.

ואם נתבונן בתוצאות השפעת הגישה הרגשית על מדיניות ההגירה של מדינות המערב, בעיקר באירופה, נראה בבירור כיצד בעשורים האחרונים התרבות המערבית עולה על מזבח ההומניות הרגשית, תוך התייחסות המבטלת בתנועת יד את התחזיות הסטטיסטיות, האסטרטגיות המדיניות, ולבסוף בוחרות במודע להתעלם מהעובדות.

זהותה היהודית של מדינת ישראל מושפעת מהמרכיב הדמוגרפי שלה. ככל והרוב היהודי ימשיך להצטמצם, כך זהותה היהודית של מדינת ישראל תמשיך להיטשטש.

שאף אחד לא יספר לנו סיפורים, אם למעלה מעשרת אלפי האוקראינים שהגיעו לכאן לא יהיה לאן לחזור, הם יישארו כאן, יחד עם עשרות אלפי מסתננים מאפריקה, ועשרות אלפי שוהים בלתי חוקיים מהפיליפינים וממדינות בריה"מ לשעבר, והרוב הדמוגרפי היהודי ימשיך להיחלש, יחד עם זהותה של מדינת ישראל.

כנראה שגם הפעם, מעשה אבות סימן לבנים, ונכון יהיה לאמץ את הוראות מסכת אבות ולו כדי לא להימצא בפני גורל דומה לזה של צאצאיו של ז'אן ז'אק רוסו, וחבריו הרומנטיקנים.

עוה"ד ד"ר יונה שרקי הוא היועץ המשפטי של המרכז למדיניות הגירה ישראלית