פרופ' אשר כהן, חוקר הציונות הדתית לגווניה ורבדיה ומי שהיה ממוקם במקום ה-15 ברשימת 'ימינה' לכנסת, מתייחס בראיון לערוץ 7 לפרישתה של עידית סילמן מהקואליציה והתפוררותה המתמשכת של 'ימינה'.
על מה שלהערכתו הוביל את עידית סילמן לצעד הפרישה, סבור פרופ' כהן כי גם אם דובר לא מעט על הכשל המבני של ממשלה הבנויה מקצוות בימין ובשמאל, ניתן עוד היה להחזיק אותה לו היו חבריה מקבלים על עצמם לפעול אך ורק במכנה המשותף ולהותיר את כל השאר תחת סטטוס קוו, אלא ש"אי אפשר להגיד סטטוס קוו ולעשות שינויים בזהות היהודית. החמץ הוא תירוץ, עם כל חשיבותו", אומר כהן ומוסיף: "אם היינו רואים נגיסות גם מימין וגם משמאל זה אולי היה מחזיק, אבל איפה ראינו נגיסה ימינה?".
בהקשר זה הוא מזכיר את מדיניות גנץ ביו"ש, מדיניות ניצן הורביץ ועוד, "כל אלה הצטברו", הוא אומר ומעריך כי הם היו המנוע שמאחורי הפרישה ופחות ההפגנות שליוו את הממשלה מאז הקמתה, שכן לו היו ההפגנות משפיעות היינו רואים מהן יותר בתקופות הרגישות, אך דווקא בתקופות הללו לא היו מחאות שכאלה. "לכן אני נותן משקל יותר על המעשים ופחות על ההפגנות. אביתר, חומש, מת"ע ועוד, זה הרבה יותר מההפגנות".
בדבריו מביע פרופ' כהן זהירות כשהוא מתייחס להבטחות השיריון שמקבלת סילמן ברשימת הליכוד. הוא מזכיר הבטחות שיריון קודמות שניתנו למשה פייגלין בליכוד ולחגית משה ב'ימינה', ומציין שכאשר עדיין אין תאריך לבחירות ראוי להתייחס להבטחות מהסוג הזה בזהירות יתר, אם כי הוא "מבין שעידית לא עשתה את זה כי הגיעו מים עד נפש והיא הולכת בלי לסגור דברים. משער שדברים כבר נסגרו מראש".
ומה באשר לאבן הדומינו הבאה שתיפול בקואליציה? על כך נזהר פרופ' כהן להמר שכן הלחצים, הוא אומר, משפיעים באופן שונה על כל אחד, ובהקשר זה של לחצים במחנה הציונות הדתית ניתן לשער שהם ישפיעו יותר על ניר אורבך מאשר על שאר החברים.
בהקשר זה סבור פרופ' כהן כי אחרי שסילמן תקבל את שלה כמי שהייתה הראשונה לפרוש ומי שיצטרף אליה יקבל את שלו מאחר והוא המנדט ה-61 והנחוץ כל כך להפלת הממשלה, נותרה שאלה לא פשוטה לגבי השלישי והרביעי שיושבים כעת בביתם ותוהים אם לא כדאי להם להקדים את האחרים ולא להישאר בלי כלום, שכן השמועות על שיחות עם שקד, אורבך ואחרים גוברות.
בדבריו מוסיף פרופ' כהן פרט פחות מוכר מחוק היסוד על פיו הוקמה הממשלה. בעוד הפרשנים קובעים כי נפילת הממשלה והליכה לבחירות תכניס מיידית את יאיר לפיד ללשכת ראש הממשלה, הרי שהדבר לא בטוח כלל ועיקר שכן אמנם הסעיף בחוק היסוד קובע שהליכה לבחירות תגרום לכך שראש הממשלה החליפי ימונה לראש ממשלה בפועל, כדי למנוע תרגילים פוליטיים בעייתיים, הרי שהמשכו של אותו סעיף מוסיף הערה לפיה כניסת ראש הממשלה החליפי לכהונת ראש ממשלה תתבצע רק אם שניים מחברי הכנסת שבזיקה לראש הממשלה – במקרה בנט, חברי 'ימינה' או 'תקווה חדשה' – חוברים למצביעים בעד פיזור הכנסת. כלומר שאם רק אחד מהח"כים בעלי הזיקה לבנט יצביע בעד פיזור הכנסת הדבר יותיר את בנט על כסאו מבלי שלפיד יחליף אותו.
תרחיש כזה, מחדד פרופ' כהן, אמנם קיים, אך סיכויו נמוכים מאוד שכן הצפי הוא שיושג עוד אחד מימינה למצביעי פיזור הכנסת, כך שלפיד אכן יהיה ראש ממשלה. הדבר, הוא אומר, משמעותי מאוד, שכן הגעה לבחירות ממעמד של ראש ממשלה היא נתון דרמטי ומשפיע. זאת לבד מהסיכוי האפשרי למהלכים דרמטיים כמו מלחמה חלילה, שיתרחשו בתקופה שעד כניסת הממשלה הבאה תחת הנהגתו.
על עתידה של 'ימינה' שאלנו את פרופ' כהן אם חבירה של בנט לגדעון סער לא עשויה להציל את המפלגה. לדבריו מהלך שכזה אמנם יהווה חבל הצלה פרסונאלי לאנשי ימינה, אך המפלגה כמפלגה לא תוכל להתמודד באמת על קולות הימין שמימין לליכוד, שכן ציבור זה יעדיף את מה שמסתמן כמפלגת שיקלי ההולכת ונרקמת.