מצביע בבחירות
מצביע בבחירותצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

ארבעה קולות בלבד הפרידו בין שני הסכמי עודפים שהתחרו על המנדט האחרון בבחירות לכנסת ב-2019, לפי החישוב שמציג פרופ' אשר כהן מאוניברסיטת בר-אילן. הציבור כמעט לא שמע על כך, משום ששני ההסכמים השתייכו לאותו גוש פוליטי.

אבל כהן מבקש להפנות את תשומת הלב דווקא לפרט הזה: במערכת בחירות צמודה, שבה המנדט האחרון עשוי להכריע את יחסי הכוחות בין הגושים, גם פער זעיר יכול לקבל משמעות מכרעת.

בריאיון לערוץ 7, ביום הבחירות, מסביר כהן מדוע הסיסמה המוכרת "כל קול קובע" אינה רק ניסיון לעודד השתתפות.

לדבריו, אף שהסיכוי שפתק בודד יכריע בחירות הוא נמוך מאוד מבחינה סטטיסטית, ההיסטוריה הפוליטית בישראל ובעולם מספקת דוגמאות למקרים שבהם מספר זעום של קולות שינה את התוצאה.

"כשאני אומר כל קול קובע, אני לא אומר שאוטומטית זה קורה", הוא מדגיש. "אבל יש מקרים שממש הקול הבודד, או ממש שלושה-ארבעה, יכולים לקבוע".

כהן חוזר לבחירות באפריל 2019, שבהן מפלגת הימין החדש לא עברה את אחוז החסימה. "בבחירות 2019 יכול להיות שאלף ארבע מאות חמישים איש אמרו 'מי צריך את הקול שלי', ובגלל זה הימין הפסיד את השלטון", הוא אומר. "נוצר תיקו במקום שיהיה לו ניצחון ברור אם הימין החדש היו עוברים את אחוז החסימה".

כהן מדגיש כי 1,450 קולות הם שיעור זעום מתוך מיליוני המצביעים בישראל, ובכל זאת, כאשר מפלגה נמצאת ממש על סף הכניסה לכנסת, הפער הקטן הזה יכול להשפיע על חלוקת המנדטים כולה.

אלא שבאותה מערכת בחירות, לדבריו, התרחש אירוע נוסף שכמעט לא זכה לתשומת לב: התחרות על המנדט ה-120, במסגרת חלוקת המנדטים העודפים.

כדי להבין את המקרה, כהן מסביר כי חלוקת המנדטים אינה מסתיימת בחישוב הראשוני. לאחר חלוקת המושבים לפי הקולות שקיבלו הרשימות, נותרים לעיתים כמה מנדטים לחלוקה נוספת. בשלב הזה נכנסים לתמונה הסכמי העודפים והחישובים הקובעים איזו רשימה או איזה צמד רשימות יקבלו את המנדט הבא.

"יש מנדטים עודפים שמצטברים מהשאריות", הוא מסביר. "יש מקרים שבהם שלושה-ארבעה מנדטים מחולקים בשלב הזה, ויש גם מקרים של שבעה מנדטים".

בבחירות 2019, הוא מספר, התחרות על המנדט האחרון הייתה בין הסכם העודפים של הליכוד ואיחוד מפלגות הימין לבין הסכם העודפים של ש"ס ויהדות התורה. שני הצמדים השתייכו לאותו מחנה פוליטי, ולכן זהות הזוכה במנדט לא הייתה צפויה לשנות את מאזן הכוחות בין הגושים. אבל הפער בחישוב שקבע את חלוקת המנדט היה קטן במיוחד. "הפער בין המודד של ש"ס ויהדות התורה עמד על 31,707, לעומת 31,703 של הליכוד ואיחוד מפלגות הימין".

כדי להסביר מדוע המקרה רלוונטי לבחירות הנוכחיות, כהן מציג תרחיש שבו המנדט האחרון עומד להכרעה כאשר יחסי הכוחות בין הגושים שקולים.

"נניח שהמצב הוא כרגע 60-60, ונשאר המנדט האחרון לחלק. בתרחיש כזה, אם התחרות על המנדט תהיה בין הסכם עודפים של מפלגות מהמחנה הלאומי לבין הסכם עודפים של מפלגות מהמחנה הנגדי, התוצאה עלולה להשפיע לא רק על גודלה של מפלגה מסוימת, אלא גם על מאזן הכוחות בכנסת".

הוא מזכיר כדוגמה אפשרית תחרות בין הסכם העודפים של הליכוד והציונות הדתית לבין הסכם העודפים של איזנקוט והדמוקרטים. הוא מדגיש כי מדובר בתרחיש שנועד להמחיש את חשיבות החלוקה, ולא בתוצאה ידועה מראש. לדבריו, מרבית הציבור אינו עוקב אחר החישובים הללו. תשומת הלב מופנית בדרך כלל למספר המנדטים הכולל של כל מפלגה ולשאלה איזה גוש הגיע ל-61, בעוד שהמנגנון שבאמצעותו מחולקים המנדטים האחרונים נותר מחוץ לשיח הציבורי. "אנשים בכלל לא מודעים לכך".

לצד הדוגמה הישראלית, כהן מזכיר מקרה חריג במיוחד שהתרחש במדינת וירג'יניה שבארצות הברית בשנת 2017. באותו מרוץ לבית הנבחרים של המדינה נוצר שוויון בין שני מועמדים לאחר ספירת הקולות, ופתק הצבעה אחד שהיה נתון במחלוקת בשל הסימונים שעליו מילא תפקיד מכריע בקביעת התוצאה בשלב הספירה החוזרת. "במקרה הזה פתק הצבעה יחיד, לא עשרה, לא שמונה ולא חמישה, קבע שיהיה בבית הנבחרים של וירג'יניה רוב רפובליקני במקום שיהיה תיקו".

הוא מציין כי במערכת בחירות שבה מספר הקולות הדרוש למנדט עשוי להגיע לכ-40 אלף ואף יותר, קל למצביע לחשוב שכמה מאות או אלפי קולות אינם משנים דבר. אלא שבחלוקת המנדטים, ובמיוחד כאשר מפלגות נמצאות סמוך לאחוז החסימה או כאשר המנדט האחרון מחולק בין הסכמי עודפים, התמונה מורכבת יותר.

לכן, מבחינתו, המסקנה ברורה. "ברגע שאדם יגיד 'אבל הקול שלי לא קובע' זו בעיה. מספיק שיהיו אלף, אלפיים כמוהו, וזה כבר יהיה משמעותי מאוד בהמשך".