כראש הרשות הגדולה ביהודה ושומרון, עם השטח הגדול ביותר בלב ארץ ישראל הרגשתי אחריות וחשש לגורל יישובי בנימין, לגורל עתיד מפעל ההתיישבות, ולעתיד אחיזת העם היהודי בלב הארץ ולכן יצאתי והתרעתי כפי כוחי. לצערי לא התבדתי.
היו שהעדיפו לפרש את המצב אחרת, לתת הזדמנויות, לתהות על ממשלות קודמות שגם נגדן יצאנו למחאות כשהיה צריך, אך לי לא היתה את הפריוולגיה הזו. כשאתה מסתובב בשטח ורואה את הדברים בעיניים, אתה לא יכול להשלות את עצמך.
ראש הממשלה בנט וחבריו חוזרים על טיעון שטחי לפיו במשמרת שלו לא יפונו יישובים. במחילה, זה טיעון רדוד. פינוי יישובים חלילה אף פעם לא מתחיל בהצבעה בממשלה ובכנסת. הוא מתחיל מאיבוד פיזי של השטח לערבים, התעצמות האוייב, דה לגיטימציה להתיישבות ולמתיישבים והסתה נגדם, והשלמה עם הקפאת בנייה. זה השלב הראשון שמכין את הקרקע ליוזמות מדיניות וללחץ פנימי וחיצוני לגירוש ונסיגה. ואני אומר: השלב הזה כבר כאן וחייבים לעצור אותו מהר.
כשבנט הבטיח שהסטטוס קוו ביחס ליהודה ושומרון לא משתנה, הוא עשה בדיוק להיפך. הוא מכיר היטב את מפות ההשתלטות הערבית על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון שצוברת תאוצה בכל יום שעובר. הערבים מחסלים את עתודות הבנייה שלנו, חונקים יישובים ויוצרים רצף אסטרטגי מהר חברון לצפון השומרון – זה "מסירת שטחים" וזה הקמת מדינה פלסטינית דה פקטו. בנט יודע, רואה שומע ומאפשר לזה לקרות.
כשמנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר עומד כראש ממשלה בהצהרה מדינית באנגלית ומכנה את יהודה ושומרון כ"גדה המערבית" זה מסר בינלאומי חמור ביותר שגם מספק לנו הסבר למדיניות המסוכנת שהוא נוקט בשטח.
הממשלה התעלמה מהטרור היומיומי בדרכים שתושבי יו"ש סופגים כבר חודשים ארוכים. סליחה, לא היתה התעלמות – כשמדי יום נפגעו תושבים מאבנים בכבישים, שרים בכירים בחרו להצטרף לקמפיין הארסי נגד המתיישבים "אלימות המתנחלים". הם ידעו את האמת אבל השחירו את השם שלנו, הכתימו את מפעל ההתיישבות והתירו את דמנו. הם הניעו את ראשי המדינות באירופה להצטרף לקמפיין האנטישמי הזה ובזירה הישראלית החליטו שנכון להקצות תקנים חדשים של שוטרים שיאבקו ב"אלימות המתיישבים" המומצאת ולתת לחיילי צה"ל סמכויות נגד האוייב האמיתי – מתיישבי יו"ש.
כששר החוץ האמריקני עמד לצידו של ראש הממשלה ואמר כי יש למנוע טרור מצד מתנחלים כדי לעבור את הרמאדן בשלום, בנט עמד לידו ובחר לשתוק.
בימים אלה אנחנו נמצאים בהקפאת בנייה ממושכת. ההקפאה היא לא עצם העניין, היא כן סימפטום למסלול המסוכן שהממשלה הולכת בו. בצעד מחושב הממשלה הפכה את ברירת המחדל בנושא הבנייה למצב של הקפאה. כלומר, ההקפאה היא המצב הטבעי, ואישור לבנייה הוא החריג שקרה בינתיים פעם אחת בממשלה הזו וגם הוא היה רזה ודל מאד.
לשמחתי כיום רבים יותר רואים את התמונה הזו והמחאה נגד הממשלה צוברת תאוצה גם מתוך הקואליציה. השבוע פירסמתי איגרת לתושבי בנימין בה פירטתי על הסכנות ועל המצב. מבין עשרות התגובות שקיבלתי, בלטו אמירות של תושבים שניסו בעבר לתת הזדמנות לממשלה, לראות אם משהו יכול לצמוח בכל זאת, ועכשיו מבינים שלא עוד. שלב הכרת האמת והמשמעות בשטח הוא חשוב והכרחי לפני השלב הבא של פירוק הרכב הממשלה ולאחר מכן הקמת ממשלה שנאמנה באמת ובמעשים למפעל ההתיישבות.
הממשלה הבאה צריכה להיבנות על בסיס מעשים. בלי לעשות הנחות ובלי לתת לאיש קרדיטים, גם עלינו ראשי הרשויות יש אחריות לנתב לכך ולשקף את החיבור בין ההצהרות לפעולות. על שולחננו יושבות תכניות במספר תחומים, יוזמות לביסוס ההתיישבות ולמאבק בלתי מתפשר באיום המתקתק של ההשתלטות הערבית על השטח. נדרוש זאת מכל נבחר ציבור שישאף לייצג את המחנה הלאומי, ונמחה נגד מי שיפעל אחרת יהיה מי שיהיה.
חברי כנסת עמם אני מדבר ונמצאים עדיין בקואליציה מודים שאכן המצב בעייתי ומיום ליום קשה להם להשלים עם המצב. אני מקווה שהמהלך שהחל השבוע יושלם ונוכל לפעול בחריצות מול הנהגה חדשה ולדרוש ממנה לפעול כמו ממשלת לאומית אמיתית עם מעשים למען ההתיישבות ולמען מדינת ישראל.
--
ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית בנימין