נגע הביביזם פשה בכל שדרות הפוליטיקה בישראל ומאיים על המערכת החברתית, ראשיתו של הביביזם היא התנהלות כראש ממשלה של נתניהו, עודף כוחנות ומניפולטיביות, הרחקת יריבים במחנה שלו בליכוד ומחוצה לו, הסתבכותו המשפטית והרחבתה למערכות הפוליטיות והמשפטיות וכד'.
המשכנה בתנועת האנטי ביבי שהתנפחה והפכה למפלצת אתית וחברתית בפני עצמה, וכל זה יחד יצרות מוגלה חברתית, שקיימת ומתפשטת עד היום, ומצליחה להתחרות אף בקורונה המדבקת.
למרבה הפליאה והנס החברה בישראל עדיין מתפקדת. ובתחומים מסוימים אפילו היטב. ניתן לראות זאת בהישגים יוצאי דופן בכלכלה, במדע ובפעילויות חברתיות מבורכות למרות הנגע. אבל עדיין הנגע הולך ומתפשט, ואפילו תכנית עובדה אשר תחקרה את התכנית הגדולה והסודית כנגד מנהרות החמאס, חשפה את הצבא באופן לא ראוי ומסוכן.
בדומה הסיקור התקשורתי של הפיגוע בת"א ועוד תופעות דומות בתקשורת ובשיח הפוליטי מצביעות על כך שהתסמונת הפוליטית הלא בריאה גולשת גם לתחומי הביטחון והצבא, אשר היו אמורים להיות יותר שמורים ומוגנים.
תופעה מקבילה דומה משתקפת גם בכך שממשלת בנט המקרטעת, ובעקבות פרישת סילמן אף צולעת, מתפקדת לא רע בתחומים רבים. לכן מצער להיווכח שהיא עדיין נשענת על השפה האנטי ביביסטית, שהפוך על הפוך נשמעת יותר ויותר כמו ביביזם תוצרת בנט לפיד ליברמן. פרישת סילמן חשפה את התנהלותו הביביסטית של בנט עצמו, שכחת חברי הכנסת של ימינה הקרובה אליו, שלא לדבר על תושבי יש"ע שכנראה הוא אפילו לא זוכר את שמם ומקומם, ואיך הם נראים.
הראיונות איתו לערוצי התקשורת במגמת הגנה ותחזוק ממשלתו הרועדת היו מוצלחים למדי, ניתנו תשובות סבירות בחלקם, ובעיקר המרכיב המשכנע הוא חוסר ההיתכנות עדיין להקמת ממשלת ימין עוד בכנסת הנוכחית. כל זה היה סביר עד שזה הגיע להתבטאותו התמוהה על הגדה המערבית, שם לא הצליח לתת שום הסבר סביר והסיט את הנושא לתחומים הנוחים לו.
הזהירות מול המעצמות, רוסיה מצד אחד וארה"ב מצד שני, היא מובנת ומוצדקת, הבעיה שקו דק מפריד בין זהירות והתחשבות לבין התרפסות וביטול עצמי. הממשלה הנוכחית מתבטלת מול כוחה של רוסיה בסוריה, ומול ארה"ב שנוטשת אותנו מול איראן והפלשתינאים באופן משפיל ולא ממותאם לכוחנו האזורי והעולמי.
האתגר של בנט הפסיק להיות יותר ביבי מביבי, להצדיק עצמו בהאשמת נתניהו בכל דבר ולהפנים שינוי אמיתי בו הוא אמור להתנהל שלא כביבי. מצד שני האופוזיציה עצמה מתנהלת בביביזם מעצבן. נתניהו צריך להסיק מסקנות ולהפסיק להתנהל כמו הקיסר ביבי האחרון וסמוטריץ' אמור לרסן את עצמו מהתבטאויות אימפולסיביות דוגמת הדרת תומכי בנט מבתי הכנסת. מצופה מהאופוזיציה שתנשב רוח אופוזיציונרית יותר קונסטרוקיבית ועניינית, ובעיקר לחזק את הממשלה בהתמודדות הקשה מול הטרור, הקם עלינו להורגנו.
הטרור מתעורר תמיד כאשר הוא מזהה חולשה אצלנו, ואיכשהו הביביזם משדר חולשה של החברה הישראלית כולה, קואליציה ואופוזיציה. ריח החולשה הוא המזון הטבעי של הטרור. החמאס והג'יהאד מזהים משהו שאנחנו לא מספיק שמים אליו לב, בשל העיסוק העצמי שלנו בשיח מתלהם ובפיצול פנימי. היכולת להתאחד כרגע מול הטרור זה האתגר האמיתי שלנו.
חג הפסח מלמד אותנו לחפש ולמצוא את החמץ הפנימי בתוכנו ולבער אותו, הן ברמת הפרט והן ברמת הכלל. נאחל אביב ישראלי שייתן תוצרת יותר חיובית מהאביב הערבי, ויסייע ברוחות החדשות במזרח התיכון.
ד"ר צבי מוזס, פסיכולוג קליני