המשטרה תפצה את הצעיר נועם לר שנעצר סמוך להפגנת מחאה בפרשת הנער אהוביה סנדק ז"ל בגשר המיתרים.
לר תבע את המשטרה בעזרת המשפטן אלעדי ויזל מארגון חוננו, בטענה שזכויותיו נפגעו במהלך המעצר ופעולות שנעשו כנגדו בוצעו בניגוד לחוק, ביניהן: איזוק שלא כדין, תנאי כליאה מתחת לרף החוק, אי הבאת העצור לקצין ממונה באופן מיידי כנדרש בחוק ועוד.
בפסק הדין, קבע השופט כי בהתנהלות המשטרה נמצאו פגמים רבים. "התובע נחקר רק בשעה 04:30 והובא בפניי קצין ממונה רק בשעה 10:30 ,דהיינו לאחר שחלפו 13 שעות מעת שנעצר וזמן קצר לפני הדיון בבית המשפט. לא מצאתי הצדקה לכך. איחורים משמעותיים אלו הולידו הפרה נוספת של זכויות התובע. אילו נחקר והובא בפני קצין ממונה תוך זמן סביר והקצין היה מחליט על המשך מעצרו, ניתן היה להעבירו לבית מעצר שם הייתה מתאפשרת לו לינת לילה סבירה".
"כמו כן, לא מצאתי הצדקה לאזיקתו של התובע בחקירתו כמו גם בכל פעם בה נצרך התובע לנקביו והובל לשירותים כשהוא אזוק. נהלי המשטרה קובעים כי אין לאזוק עצור בתוך תחנת משטרה אלא במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם. זאת כאשר נציגת הנתבעת הודתה כי התובע לא היה אלים וממילא לא היה מקום לאזיקתו בתחנת המשטרה", הוסיף השופט.
לנוכח הפרת זכויותיו של התובע חייב השופט את משטרת ישראל את לפצות את הצעיר בסכום של 7,750 שקלים.
בכתב התביעה פורטו נסיבות המעצר. "בתאריך 18/03/21 בשעה 21:30 לערך יצאו התובע ואחיו הצעיר מביתם בקרית משה אל עבר התחנה המרכזית במטרה לקנות ארוחת ערב. בדרכם לתחנה המרכזית חלפו השנים ליד גשר המיתרים אשר באותה העת נערכה הפגנת מחאה על מותו של הנער אהוביה סנדק ז"ל לאחר מותו במהלך מרדף משטרתי. כאשר הגיעו לפסי הרכבת והתכוונו לחצות אותם לכיוון התחנה המרכזית, הבחין התובע בשוטר המסמן לו לגשת אליו. התובע ציית להוראה, וניגש לשוטר".
"ברגע בו הגיע התובע אל השוטר תפס השוטר בעוצמה את ידו של התובע, ללא כל שיג ושיח מוקדם – ללא הזדהות וללא מסירת עילה והודיע לתובע כי הוא עצור. התובע הוכה תדהמה שהרי לא עשה דבר וניסה לשאול את השוטר על מה ולמה החליט השוטר לעצור אותו, אך השוטר לא הסכים למסור את עילת המעצר. לאחר כ – 15 דק' לערך הוכנס התובע לניידת המשטרה ונלקח לתחנת לב הבירה, שם הוכנס לתא המתנה", צוין בכתב התביעה.
בנוסף, הובהר בתביעה כי שרשרת העבירות כנגד לר החלה מרגע הגעתו לתחנה. "במשך כל השעות הרבות ששהה התובע בתחנת המשטרה לא הביאו אותו השוטרים בפני קצין ממונה ולא נתנו לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. במהלך הלילה הגיע לתחנה קצין אשר הורה לשוטרים בהוראה קולקטיבית, ללא כל מפגש ובדיקה פרטנית עם העצורים, לא לשחרר אף עצור בלא שיועלה לדיון".
"בנוסף הורה הקצין כי כל יציאה של עצור מהתא, אף אם היא רק לשירותים, דרושה איזוק רגליים ובעקבות הוראת הקצין נאזק התובע פעמים רבות בשעות המעצר – הן בהליכותיו לשירותים, הן בדרכו לחקירה וחזרה ממנה והן במהלך החקירה. למחרת בבוקר התבהר לתובע כי המשטרה תבקש מביהמ"ש לשחרר אותו בתנאים".
עוד צוין ויזל בתביעה כי השארתו של לר במעצר לאחר היוודע כוונת המשטרה נוגדת את החוק. "ייאמר מייד כי כאשר מבקשת המשטרה לשחרר בתנאים אוסר הדין על הותרת החשוד במעצר אלא מורה למשטרה לשחרר את התובע בתנאים עד להבאתו לדיון. אך למרות הוראות הדין הותירה המשטרה את התובע במעצר, בניגוד לדין".
המשפטן אלעדי ויזל סיכם: "אנו מברכים על החלטת בית המשפט. לא ייתכן כי משטרת ישראל תבצע מעצרים בצורה סיטונאית ללא כל הבחנה ובדיקה מזערית האם כלל קמה עילת מעצר באדם אותו הם קוטפים לתחנה. התובע ועצורים נוספים רבים נקטפו לתחנה תוך שהמשטרה מפרה את זכיותיהם החוקיות ומותירה אותם כלואים שעות רבות ללא כל הצדקה חוקית ותוך שהיא פוגעת בזכויותיהם האלמנטריות והחוקיות. על המשטרה להפנים את הביקורת השיפוטית שהוטחה בה ולחדול לאלתר מהמעצרים הפרועים ומשוללי החוקיות בהם מנסה היא לכבות את מחאת פרשת סנדק".
ממשטרת ישראל נמסר: "החשוד נעצר במהלך הפרות סדר שהיו בירושלים בחשד לחסימת ציר תנועה של הרכבת הקלה. בית המשפט דחה את טענת התובע לעניין המעצר וקבע כי המעצר בוצע כדין, אולם קבע פיצוי בגין היבטים נוספים שקשורים בטיפול בו לאחר המעצר. החלטת ביהמ"ש תילמד ובמידת הצורך יופקו הלקחים הנדרשים".