בנסיונות ההישרדות שלו החליט נפתלי בנט להכריז דווקא על ח"כ עמיחי שיקלי כפורש מסיעת ימינה. דווקא הוא, הח"כ היחיד שלאורך כל הדרך נשאר נאמן למצע "ימינה" ולהבטחותיה לבוחר...
את מי גייסה הקואליציה לטובת המהלך המביש וחסר-התוחלת הזה:
ראשון לכולם את ניר אורבך. הרבה לפני פטירת אמו וחמותו החליט ניר החלטה מבישה כפולה: גם לאפשר את כינוס הדיון הזה (ללא הסכמתו כיו"ר ועדת הכנסת זה לא היה קורה), וגם להיעדר ממנו. ממש פגע וברח...
תאמינו לי, יותר ממה שכואב לי על שיקלי, כואב לי על ניר. שיקלי הרי יסתדר פוליטית, הוא נכס, ובכל מקרה ההיסטוריה תזכור אותו כגיבור. אבל ניר הולך ושוקע יום יום אל המדמנה והתהום הנוראה של קואליציית האימים הזו, מאבד את כל עולמו, עולם של ערכים שבנה במשך שנים. על מה ולמה? לא אדע.
אח"כ את השר מתן כהנא, שהגיע - ללא כל סמכות חוקית - לנמק את דרישת-ההפרשה נפתלי בנט. תאמינו לי שאין לי מושג למה החליט מתן לתפקד בתור הסמרטוט האחרון של חברו נפתלי, אבל לפחות כל רגע שהוא ישב בדיון - הוא לא גרם נזקים נוספים במשרד לשירותי דת. (עידית סילמן חשפה היום במהלך הדיון, שחוק הגיור עבר אמנם במליאה בקריאה ראשונה בנוסח של מתן, אבל מראש תוכנן לעבור בקריאה שניה ושלישית בנוסח של ליברמן. כיו"ר קואליציה עד לאחרונה היא כנראה יודעת את האמת הנוראה הזו).
כנציגת "ימינה" היחידה שהסכימה להצביע בעד ההפרשה של שיקלי נשלחה ח"כ שירלי פינטו, אשת שמאל בעבר ובהווה, שכבר התבטאה מספר פעמים כשהיא דורשת להכריז על שיקלי כפורש. פינטו ודאי לא יכלה להגיע לדיון "בלב פתוח ובנפש חפצה" וללא כל דעה קדומה, ולכן אין ספק שהיא פסולה להצבעה (לפחות לפי חווה"ד שפרסמה יועמ"שית הועדה).
בצד פינטו התייצבו לדיון שורה של חברי כנסת נורבגים, שידיהם כבולות וגלוי לכל שאין להם באמת שיקול דעת והם חייבים להצביע לפי הוראות ראשי המפלגות שלהם.
לניהול הדיון גויס ח"כ איתן גינצבורג, שלא איפשר לעוה"ד בוסי, שיצג את ח"כ שיקלי, להשלים את טיעוניו.
ומעל כולם: היועצת המשפטית של הועדה, עוה"ד ארבל אסטרחן, שאיפשרה את כינוס הדיון בפגרה למרות שבשנת 2012 היא-עצמה תמכה בהחלטה לכנס דיון כזה לפני הפגרה ולא במהלכה, ושנתנה פרשנות מרחיבה מאד להגדרת הפרישה, באופן שהופך ב 180 מעלות את מטרת החוק: במקום לוודא שחברי כנסת לא פועלים בניגוד להבטחותיהם לבוחר - יצביעו חברי הקואליציה נגד הח"כ שנשאר נאמן לבוחריו, ובעד הסיעה שהפנתה להם עורף.
מי שנפגע מהדיון המביש הזה הוא כמובן לא ח"כ עמיחי שיקלי, אלא הדמוקרטיה הישראלית, והמעמד הציבורי והמוסרי של הכנסת. כואב, מביש, אבל זה כנראה הרגע שלפני הסוף.
את דברי בדיון פתחתי במילים מפרשת השבוע: "לא תעשו עוול במשפט... בצדק תשפוט עמיתך", וסיימתי בדרישה לקיים את ההצבעה במליאת הכנסת ולא בועדה. לא רק בגלל שבועדת הכנסת קיים פער מספרי עצום של 9-6 לטובת הקואליציה, פער בלתי ניתן לגישור, אלא גם בגלל שבמליאה כולם כולל כולם יהיו חייבים להגיע ולהצביע. ללא אפשרות לברוח.