אורית סטרוק
אורית סטרוקצילום: חיים טוויטו

ערב שבת קודש פרשת קדושים תהיו.

הימים האלה שבין יום השואה לבין יום הזיכרון ויום העצמאות, השבועות הללו שבין פסח חג חירותנו לשבועות חג מתן תורתנו, הם ימי גיבוש הזהות הלאומית שלנו, כולנו כעם וכל אחד ואחד מאתנו כפרט בתוך העם הנפלא הזה, עם של "קדושים תהיו".

דווקא בימים אלה יוצאת לדרך הרפורמה המדאיגה שמובילה שרת החינוך, רפורמה שמורידה ומשפילה עוד יותר את מקומם של מקצועות הזהות – היסטוריה, תנ"ך, ספרות, אזרחות, ושאר מקצועות היהדות - בתוך מערכת החינוך, ועלולה, אם חלילה תצא אל הפועל, לגדל כאן דור נטול ידע ונטול זהות, דור של טכנוקרטים שיגדל במערכת חינוך שבה המקצועות היחידים שנספרים הם המקצועות הריאליים והמדעיים, בהם הידע הוא קריטי ולכן הוא גם נמדד באופן אובייקטיבי וללא פשרות ועיגולי-פינות, ואילו כל מה שנוגע לשורשים ולזהות שלנו הוא סוג של "בערך".

הכותרת שבחרה שרת החינוך לרפורמה שלה, צורמת במיוחד: "להפסיק לשנן, ובאמת להתעניין". באמת, יפעת? להפסיק לשנן? את זה את מציעה לעם ששרד אלפיים שנות גלות בזכות "ושננתם לבניך"? שחזר הביתה בזכות השינון האין סופי מ"שמע ישראל" ועד "אם אשכחך ירושלים"? ובמה ואיך אפשר בכלל להתעניין, ללא הבסיס ההכרחי של השינון, של הידע?

כשביקרנו השבוע, עם ועדת החינוך של הכנסת, ב"יד ושם", שמענו מפי הצוות המקצועי של המכון דאגה גדולה מאד מרפורמת האין-בגרויות. "הידע האמתי על אירועי השואה הולך ויורד" - טענו אנשי "יד ושם" – "כשאין מחוייבות, אין גם למידה רצינית" – הם אמרו, והוסיפו: "גם אם יש שעות היסטוריה במערכת, ברגע שאין בגרות, בסוף תמיד מעבירים את השעות לטובת מקצועות שיש בהם בגרות.

גם חובת הכנת העבודה לא מובילה ללימוד אמתי" – הדגישו – "כי יש אופציות רבות להכנת העבודה ללא כל למידה אמיתית, החל מד"ר גוגל וכלה בהורים, בעבודות שכבר הוכנו, או סתם בהישענות-נסתרת של תלמיד אחד על תלמיד אחר. וזה עוד לפני שמגיעים לנושא העבודה: למעשה תלמידים רבים בוחרים נושא שהלימוד שלו לא מצריך שום רוחב ושום הכרה אמתית עם העובדות ההיסטוריות שמחוץ לתחום של הנושא המצומצם שנבחר." כך, למשל, סיפרו על תלמיד שבמסגרת לימודי השואה בחר לכתוב עבודה על... צ'רצ'יל. נושא חשוב לכל הדעות, אבל לא על חשבון ידע בסיסי בנושא השואה!

האמת, שאין לי הרבה מה להוסיף על דבריהם של אנשי "בית הספר הבינלאומי להוראת השואה" ביד ושם. דאגה דומה אני שומעת גם מאנשי חינוך רבים. כולם כמובן בעד לימוד חווייתי, משמעותי, ומעניין. אבל למה רק במקצועות הזהות? בכל המקצועות כולם. הם מתבוננים בעטיפה המרשרשת בה הוגשה לנו השבוע הרפורמה הזו כללה "רכישת מיומנויות אקדמיות כמו: יכולת לשאול שאלות, איסוף ומיזוג ידע, הצגה בכתב ובעל פה, יכולת ניתוח ועבודה בצוות" - מתבוננים ואומרים בכאב: כל אלה חשובים מאד כמובן, אבל לא רק במקצועות הזהות ובשום אופן לא רק על חשבונם.

המקצועות הריאליים מכינים את התלמידים בעיקר ללימודים האקדמיים, אבל מקצועות הזהות מכינים אותם אל החיים עצמם, אל החיים כבנים נאמנים לעם הזה, כאזרחים תורמים ומזוהים עם המדינה הזו, כחיילים שמוכנים להילחם ואף להיפגע למענה. כל אלה לא יכולים להתבסס רק על חוויות ומיומנויות, בודאי לא כשתחומי מקצועות הזהות מאוימים ע"י המקצועות הריאליים כי בהם חייבים להספיק וחייבים להגיע להישגים.

בניית רפורמה שלא לוקחת בחשבון את התחרות שתתקיים בין המקצועות הריאליים למקצועות הזהות, שמתעלמת מהתחרות הזו, היא כלי חלול ותו לא. בניית רפורמה שלא לוקחת בחשבון את התחרות בין בתי הספר, את התחרות בין התלמידים, את חולשותיהם האנושיות שעשויות להוביל אותם להציג עבודות שלא באמת נבנו מתוך מאמץ מחקרי – היא עבודה בעיניים ולא עבודה חינוכית.

פרשת השבוע שלנו מתחילה ב"קדושים תהיו" ומסתיימת ב"והייתם קדושים", אבל בתווך, לאורך הפרשה כולה, אנחנו פוגשים עוד ועוד מצוות מעשיות ומדויקות מאד. חלקן אישיות וחלקן ציבוריות, אבל כולן מדויקות ומחייבות, וכולן גם לוקחות בחשבון את טבע האדם, החל ממצוות מורא אם ואב, דרך לפני עיוור לא תתן מכשול, לא תיקום ולא תיטור, ועוד ועוד. כך נבנית ממלכת כוהנים וגוי קדוש, לא בערך ולא בחפיף. כבר בתחילת הפרשה מסביר לנו רש"י שהדרך המעשית להגיע ל"קדושים תהיו" היא "היו פרושים מן העריות ומן העבירה" ולנו אסור לשכוח, שכדי להיות פרושים מן העבירה צריך קודם כל ללמוד, לשנן ולדעת מהי עבירה.

מי יציל את תלמידי ישראל מרפורמת-החפיף הזו? כפי הנראה, נפילת הממשלה, וזו כבר קרובה לבוא.

שבת שלום וחודש טוב!