פליק פלאק
יש משהו מרשים במהירות המדהימה שבה עברו אותם דוברים מלהסביר לנו שדגלי אש"ף בקמפוסים, ברחובות ועל עמודי חשמל זו בסך הכול אמירה לגיטימית שלא באה להכעיס אף אחד ושצריך להכיל אותה בסובלנות, ועד לרגע שתיארו לנו מצעד עם דגלי ישראל כפרובוקציה שיש לבלום בכל דרך. מרתק.
למה לא מכבדים שם ערבים
ועד קטנה בעניין מצעד הדגלים. התפלאתי לגלות שאנשי יוזמת ז'נבה מתבטאים בגזענות כלפי הציבור הערבי. חשבתי שהם נאורים יותר.
רגע לפני צעדת הדגלים פרסמו אנשי היוזמה (שמדהים לדעת, אבל עדיין ממשיכים לפעול להגשמת חזון אוסלו. דמוקרטיה? בחירות? דעת העם? לא מעניין) סרטון שמנבא את היום שאחרי המצעד. זוג נוסע ברכב, מקשיב לחדשות ושומע עדכון מיוחד על ירי מאסיבי של טילים על בניינים בריכוזי האוכלוסייה. כל זה תחת הכותרת 'מצעד הדגלים היום שאחרי'.
מוזר לשמוע שאנשי שמאל מובהקים ונאורים כל כך רואים בערבים טיפוסים כאלה שרק רואים מצעד דגלים ולא מסוגלים להתאפק מלירות טילים ולרצוח יהודים. הייתי מצפה מהם להתייחסות קצת יותר מכבדת לערבים.
אומץ יושר ודאגה
צודק הרב משה הגר כשהוא משוכנע שאם רק יעשה הצבא את שיקוליו הכלכליים הוא יבין שההשקעה האדירה בהכשרת לוחמות ליחידות החי"ר לא משתלמת מאחר ובמערך המילואים, עיקרו של צה"ל, כמעט ולא נראה את הלוחמות משולבות. אלא שמניסיון העבר ניתן לשער שגם אז, כשהצבא יעשה את שיקוליו, לא תהיה בו היכולת לומר את דברו מול הצונאמי הפרוגרסיבי. רמטכ"לי העתיד, כמו רמטכ"לי העבר, נכונים לכל מלחמה ומאבק מעבר לגבולות, אבל מול מה שצפוי להם מבית זה כבר סיפור אחר לגמרי.
באומץ רב אמר השבוע הרב הגר שגם אם ברור לרבנים, כמו גם לו עצמו, עד כמה הדבר מזיק גם לחיילים עצמם ועד כמה הדבר מנוגד להלכה, לא בטוח שנכון להם להנחות את תלמידיהם להדיר רגליהם מיחידות מעורבות כי לא בטוח שהתלמידים יקשיבו ויעשו...
זו אכן אמירה אמיצה ישרה, אבל עצובה ומדאיגה. אם אחרי עשרות שנות חינוך ציוני דתי במוסדות מפוארים הנוער הסרוג רואה ברבניו כאלה שראוי לפזז סביבם ב'שעו שערים' או 'ימים על ימי מלך', אבל לא כאלה שמורים להם הלכה שיש לקיים גם במחיר של אי מיצוי עצמי, מצבה של הציונות הדתית לא נראה מזהיר.
ואגב, זו בדיוק הסיבה ששוב ושוב אנחנו חוזים בפלא המדהים, הציבור שהכי משקיע, הכי מתנדב, הכי רץ קדימה ומסתער על כל משימה ציבורית, חברתית, ביטחונית ולאומית, מוצא את עצמו שוב ושוב חוטף כאפה ועוד כאפה. לכולם ברור שבו אפשר להתעלל, מעמדותיו אפשר להתעלם, את רצונותיו אפשר לרמוס כי הוא כבר ימצא דרך לעגל פינות, להסביר לעצמו שגם הכאפה הזו היא חלק מתהליך הגאולה ולהמשיך להסתער הלאה.
אם רבני הציונות הדתית לא מסוגלים לומר לתלמידיהם, בביטחון שהם גם יבצעו, שימשיכו להתגייס ובכל המרץ, אבל לא ליחידות מעורבות, למה שמישהו יספור את הציונות הדתית כשמנגד מופעל מכבש הלחצים הפמיניסטי ליבראלי פרוגרסיבי?
ובאותו עניין
ואולי זו שעתו הגדולה של הנוער החביב החונה על דגלנו סביב, לומר לרבניו, מחנכיו, ר"מיו והוריו תתפלאו אבל אנחנו יותר ממה שנדמה. תורו לנו כיצד לנהוג ונעשה, ואם תגידו לנו שדעת תורה היא להתגייס ליחידות מסוימות ולא לאחרות זה בדיוק מה שנעשה באהבה ובמסירות. אתם, רבותנו, לימדתם אותנו שיש שכר על הדרישה ויש שכר על הפרישה, ובדיוק משום כך אנחנו מצפים למוצא פיכם המבטא את רוחה של תורה. אם זה מה שצריך נוותר על הכומתה היפה, המסלול המפרך, הכנפיים הנוצצות והתג היוקרתי ונעשה את עבודת הקודש ביחידות אחרות מתוך אותה עוצמה שהחדרתם בנו ונהפוך את אותן יחידות ליחידות עילית.
אולי זה מה שיקרה כעת. אולי. הלוואי.
או"מניקיותו אומנותו
סביב משפט נתניהו מנהל אביעד גליקמן, הפרשן המשפטי של ערוץ 13, מלחמה בכמה חזיתות. הוא גם נאבק במירוץ להשגת סקופים משפטיים, גם נלחם כדי להוכיח שלא לשווא הוגש נגדו כתב אישום וגם מנהל מערכה להוכיח שהוא אינו שופרה של הפרקליטות, שכל פרשנותו וסקופיו מקצועיים לחלוטין. אין לו בדל של רצון ושאיפה להכרעה כזו או אחרת במשפט. הוא בכלל מהאו"ם. אז זהו, ש... השבוע הייתה לו פליטת פה שקצת לא מתיישבת עם האו"מניקיות הזו שלו.
כזכור, בית המשפט דחה את בקשת הפרקליטות לתקן את כתב האישום נגד נתניהו כדי שיתאים למה שעולה מעדויות פילבר, וכך תיאר את החלטת השופטים גליקמן בשידור חי בערוצו: "הם החליטו לצערי... לצערם... זאת אומרת... כי הם לא הבינו. אני לא יודע למה... אין לי תשובה הגיונית לזה...".
אז מילא שלפרשן המשפטי אין הסבר הגיוני להחלטת השופטים, קורה, גם פרשן משפטי לא תמיד יודע הכול. אבל זה שההחלטה היא לצערו של גליקמן (כך הוא עצמו אמר, לפני שתיקן למילה הבלתי קשורה 'לצערם') יכול אולי לרמז קצת יותר על שופריותו של האיש.
כמה זה עולה לנו?
שרת האנרגיה קארין אלהרר החליטה לשנות את ההחלטה שקיבלה עם כניסתה לתפקיד להקפיא את חיפוש מאגרי הגז הטבעי.
אז ככה, ראשית, יפה לראות שמישהי יודעת לחשב מסלול מחדש ולמעשה להודות בטעות, גם אם ההודאה בטעות זוכה לכותרות זעירות הרבה יותר מאשר ההכרזה הראשונית. שנית, אולי כדאי ללמוד מכך שלא צריך להיכנס למשרד ומיד לשבור כל מה שהיה קודם. מומלץ להתמקם במשרד, להתבונן מסביב, לפתוח מגירות, להכיר את מה שקורה, ללמוד קצת יותר לעומק, להתייעץ בנחת עם מומחים, להבין ולהפנים שהאנשים שהיו שם קודם לא היו מושחתים ורשעים וכדאי להבין את ההיגיון שמאחורי ההחלטות שלהם, ורק אחרי כל זה לבחון אם נכון לעורר שינויים.
מסתבר שלעיתים לא כדאי להתהדר בכך שבאנו לשנות. לפעמים עדיף רק לבוא ולהמשיך, גם אם זה לא נשמע כמו מספיק חזק לקמפיין. ומעבר לכך, קצת חבל על חודשי ההקפאה בחיפושי האנרגיה שמן הסתם עלו לכולנו כמה מיליארדים שלעולם לא נדע עליהם.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]