הרב מאיר נהוראי
הרב מאיר נהוראי צילום: לירון מולדובן

כמעט מדי שנה, בשנים האחרונות אני מבקר בקיבוץ בית השיטה ומצטמרר מחדש מהאסון הנוראי שפקד את הקיבוץ שאחד עשר מחבריו נהרגו במלחמת יום הכיפורים. ציפורה גלעד ז"ל היתה אחת מדמויות המופת של הקיבוץ מחנכת דגולה, שחוותה את השכול פעמיים.

ב-1972 נהרג בנימין בעלה בתאונת דרכים, כעבור שנה נפל בנה יוחאי במהלך מלחמת יום הכיפורים. היא מצאה נחמה בנכדתה עופרי, בתו של יוחאי, אך הגורל לא הרפה, וב-1985 נרצחה עופרי על ידי חייל מצרי בתקרית ראס בורקה.

לאחר שלוש אבדות גדולות היא כותבת בספרה: "מדי פעם אני חוזרת ומהרהרת בחכמת חז"ל, שקבעו את הברכות. אדם מצווה לברך יום יום על היש, על היש הקטן שלו: בבקר – מברך שהקיץ, אכל מברך על המזונות... אנחנו חיים באינטנסיביות כזו יום יום את ההעדר , איש איש וההעדר שלו , וכמעט מנוע מאיתנו לשמוח על היש. טבע הוא באדם ואולי משום כך תיקנו את הברכות...".

חברת קבוץ בית השיטה לימדה אותי פרק בהלכות ברכות. הברכה נועדה כדי לחזק את המודעות שלנו ב"יש" הקיים.

תחושת העדר גדולה חשים אנו ביום הזיכרון, חלל עצום - 24,068 נופלים במערכות ישראל ובפיגועי טרור. יצאנו הבקר לבתי העלמין ופגשנו מצבות דוממות ומשפחות דומעות. חיבקנו אחד את השני והרגשנו בצער הגדול של עם ישראל. יום הזיכרון הוא יום שבמהלכו זוכרים את כולם ובמילותיו של חיים גורי: "אַךְ נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם: אֶת יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר – כִּי רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם לֹא תִּתֵּן אֶת לִבֵּנוּ לִשְׁכֹּחַ. אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם אַתְּ תָּשׁוּבִי בֵּינֵינוּ לִפְרֹחַ".

בזה הרגע אנו מבקשים לחבר את היום הקשה – יום הזיכרון ליום של שמחה יום העצמאות, והשראה לכך נקבל מדבריה של המחנכת ציפורה גלעד ז"ל . אנו מודעים ל"יש" הגדול, מדינת ישראל, שהיא הנס הגדול ביותר שקרה לעם ישראל, נתכנס בבית הכנסת ונודה להקב"ה בהלל ותפילה על מדינת ישראל. ונתפלל מעומק הלב: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן".