בשערייך ירושלים

1. בשבט תרע"ד (1914 לטעותם), קיבל מרן הראי"ה קוק זצ"ל בקשה מאת עורך הביטאון הרשמי של ההסתדרות הציונית – 'העולם', לכתוב עבורם מאמר בנושא ירושלים.

את הטעם לכך שעורך 'העולם' פנה אל הרב בבקשה הזו אין אנו יודעים, ומאוד מסתבר שבבקשה הזו לא היה יותר מאשר נימוס חיצוני של אנשי התנועה הציונית, שכיוון שנתנו לכולם במה לומר את דעתם על התחיה ומטרותיה, השאירו מקום גם לנציג הדתי כדי שיוכל להביע את דעתו.

מכל מקום, את ההזדמנות לומר את דברו ולפרוס את משנתו בעניינה של ירושלים ומתוך כך בעניינה של התנועה הציונית כולה, הרב זצ"ל ניצל עד תום ומתוך כך אנו זכינו לדורות במאמר 'ירושלים' (מאמרי ראיה עמ' 298).

במבוא למאמר הרב מציין שעצם הפנייה של אחד מנושאי דגלה של הציונות החילונית, אליו כרב, ובקשתו שהוא יאמר את דעתו על ירושלים, היא לבדה כבר מאורע חשוב ובעל ערך, ומתוך כך צפה והתעוררה אצלו השאלה: "היכן אנחנו עומדים בתנועת התחייה שלנו?!".

2. במאמר עצמו הרב לא מקל עם התנועה הציונית ולא עושה לה שום הנחות, וחלק נכבד ממנו עוסק בחשבון נפש עמוק על דרכה עד אז והכיוון אליו היא עלולה לצעוד. את תפיסת העולם והאידיאולוגיה של ראשי התנועה הציונית, את ה'סיפור שהם מספרים לעצמם' על תחיית עם ישראל, הרב מזהה בתור סכנה לתהליך התחיה כולו וכותב: "מה איומות הן המחשבות אשר עלו על הלב מראשית ימי התגלות תחייתנו הלאומית עד כה – מחשבות שאם היה בהן קורטוב של אמת היו יכולות להמית גם עם חי וקל וחומר שאין בהן כוח להחיות עם מת".

3. מלבד הערך שיש למאמר 'ירושלים' בפני עצמו, בחשבון הנפש שבו וכמברר את עניינה של ירושלים, עוד טמון בו ערך נוסף בצורה של קביעת עובדה – כאשר מגיעים לירושלים נדרש חשבון נפש; כאשר עולים לירושלים, שוב אי אפשר להמשיך כרגיל.

4. ונדמה שכך הולכים הדברים, מאז ועד היום.

את ימי חייה של התנועה הציונית וההולכים בדרכה, ניתן לחלק לשתי תקופות – התקופה שעד למלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים עיר הקודש והתקופה שלאחריה. תקופה אחת של פעלתנות נמרצת מתוך תחושת ודאות וצדקת הדרך ותקופה אחרת של ספקנות, הססנות ורגשי מצפון מוסריים. מה שהיה להצלחה הכבירה ביותר של המפעל הלאומי של הציונות החילונית ולניצחון מלחמתי הרואי, הפך להיות ההר ממנו היא הולכת ומדרדרת מאז ועד היום, וה' ישמרנו מהבאות.

כי כזו היא ירושלים עיר הקודש – דורשת חשבון נפש, תובעת בירור מעמיק: מי אנו, מה אנו ולאן בכוונתנו לצעוד. בתת מודע הקולקטיבי שלנו, המפגש עם ירושלים הוא סטירת לחי מצלצלת לכל תאוריית 'המקלט הבטוח', לשאיפה להיות עם ככל העמים ולרצון להצטיין כ'דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון'. מקלט בטוח? עם ככל העמים? דמוקרטיה? מה לעיר הקודש והמקדש ולכל זה.

מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים עיר הקודש יש בהם כדי לעורר אותנו לצורך ולהכרח לעבור מתחיית החול לתחיית הקודש. מעבר שהוא הכרחי עבור התנועה הציונית כמו אוויר לנשימה ממש ועד כדי פיקוח נפש.

5. כמו שָׁאוּל, משיח ה', ש"אין איש מבני ישראל טוב ממנו", מי שהקים את מלכות ישראל הראשונה ואיחד לראשונה את שבטי ישראל לממלכה אחת; כמו שָׂאוּל, שכאשר היה צריך לסיים את תפקידו, הקיץ הקץ על מלכותו והגיע זמנה לעבור מן העולם כדי שאת מקומה תתפוס המלכות השלמה – מלכות בית דוד, וכיוון שסרב לפנות את מקומו איבד את כוחו, רוח רעה תעתעה בו והתיש עצמו במרדף אחר אוהביו; כמו שָׁאוּל, הצדיק, זה שנחבא אל הכלים והיה גבוה מעל כל העם, כך גם הולכת וצומחת וכן הולכת וצונחת אותה תנועה חשובה, שרוח משיחית ודאי פיעמה בה, התנועה הציונית החילונית, בהגיעה העת לעבור שלב ולהתקדם.

6. מה קורה כשאצן אחד במרוץ שליחים מתקשה לשחרר מידיו את המקל, מסרב להיפרד ממנו ולהעבירו לחברו בקבוצה? מה קורה כשבמקום להתקדם בתהליך התבגרותנו הלאומית, לעבור שלב, אנו מתעקשים להישאר חסרי דעת והכרה בערכנו ותפקידנו? אותה רוח שפיעמה בלבבות והביאה אותנו לכל אותם הישגים יוצאי דופן בתהליך התחייה שלנו עד כה, היא זו שעכשיו מנשלת אותנו אפילו מקומת הנורמליות הטבעית הפשוטה. את חדוות היצירה והפעלתנות הציונית מחליפים ערכים פוסט מודרניים עצובים, קטנים ושפלים. את הכוח והחיוניות לגדול, לפרוח ולצמוח, מחליפות עצות חדשות ומוזרות ותהליכים של הליכה אחורה בכל התחומים.

7. את חשבון הנפש לא ניתן להפיל אך ורק על הציונות החילונית. האם יכול להיות שעבורנו, המנסים ללכת בדרכו של הרב קוק זצ"ל, ירושלים עיר הקודש היא לא יותר מעוד מקום אותו כבשנו, כמובן מקום עם ערך מיוחד של סנטימנטליות לעברה הגדול והמפואר בדברי ימי עמנו, אך לא יותר מכך, או שהמפגש איתה מרומם אותנו למחשבות אחרות ביחס ללאומיות ולציונות;

האם ירושלים מטהרת אותנו מכל התפיסות השטחיות על תחיית עם ישראל, מקדשת אותנו בחיינו, תובעת מאיתנו גודל של דבקות ושייכות לכל אות ואות בתורה, עד כדי מוכנות להפוך לגמרי את תפיסת עולמנו ואת אורחות חיינו המערביים, ומרימה אותנו למקום אחר, לגמרי אחר?

8. המצב ההזוי בו אנו חיים בשנה האחרונה, תחת מנהיגותו של אדם חסר כל סמכות מוסרית ובתמיכתם של אנשי מפלגת רע"מ אויבי מדינת ישראל הרוצים בהיעלמותה, אומנם דורש מאיתנו טיפול והתעסקות יומיומית עד לרגע בו ממשלת הזדון הזו תעבור מן הארץ, אך אסור לו שישכיח מאיתנו את העיקר והחשוב באמת – מחשבות לרחוק, מחשבות לעומק, מחשבות איך מעבירים את מדינת ישראל שלב, איך לא נופלים, מידרדרים במורד ושוקעים. כל אלו מחשבות שמוטל עלינו ודווקא עלינו לעסוק בהן, מחשבות אותן אין איש שם על ליבו, מחשבות שחייבים לחשוב "בשערייך ירושלים".