היינו ילדים לא-גזענים, וזה היה מזמן
כשהיינו ילדים וזה היה מזמן, אני ועוזי ורותי הקטנה לא שמענו על גזענות. לא הכרנו את המילה הזאת. קראנו בעונג את סדרת הספרים 'ילדי העולם'.
'נוריקו-סאן הילדה מיפן', 'סלימה הילדה מקשמיר', 'מוקיהנה מהוואי'. ואפילו שילדות היו הגיבורות של רוב הספרים בסדרה הזאת, אני ועוזי ורותי הקטנה לא חשבנו שמדובר ב'העצמה נשית'. נוריקו-סאן לא הקסימה אותנו בגלל המגדר שלה.
ולא הוקסמנו מסלימה בגלל 'גיוון גזעי'. והילדות האלה הילכו עלינו קסם בלי שאף אחד יגיד לנו שצריך לקבל את האחר. הוקסמנו מהן כי הן היו כל כך אקזוטיות, שונות, מעוררות את הדמיון והסקרנות. ואפילו רצינו להיות סיני לדקה, בפורים. ממש הפכנו לאחר הוא אני, אבל ידענו שזאת רק תחפושת, ושאנחנו לא באמת יכולים להיות סינים, גם אם נורא נרצה. אפילו כילדים אני ועוזי ורותי הקטנה ידענו שהאחר אף פעם לא יהיה אני. רצינו שמוקיהנה תישאר כמו שהיא, בדיוק כמו שהיא, ואנחנו נשאר כמו שאנחנו, עם הכובע טמבל והסנדלים התנכיות שלנו וכל זה.
היום יש רק ילדים גזענים ואנטי-גזענים
אבל היום זה אחרת. היום קודם כל אומרים לילדים שהם גזענים, ואחר כך מלמדים אותם איך להיות אנטי-גזענים. היום אין דבר כזה לא-גזעני. מי שאומר שהוא לא-גזעני, מעיד על עצמו שהוא גזעני. אז יש רק גזעני, ואנטי-גזעני שמלמדים אותו להילחם בגזענים. והגזענים שצריך להילחם בהם, הם הילדים שחושבים שמותר להם לשיר "כושי כלב קט".. כי היום, אפילו מי שקורא לכלב שלו כושי הוא גזעני, שצריך ללמד אותו איך להיות אנטי-גזעני.
את הגזענות, שיוצרת אי שוויון מובנה, אומרים האנטי-גזענים, צריך להכחיד כמו שהכחידו את מחלת האבעבועות השחורות. הבעיה היא שגזענות היא תכונה אנושית ולא חיידק, ולכן אין חיסון נגד גזענות. מי שרוצה להכחיד את הגזענות צריך להכחיד את המין האנושי. כדי שזה לא יקרה מצאו פתרון, מטילים מום במוח, שהופך את הילד לאוטומט פרוגרסיבי, כזה שמוחא כפיים לטרנסג'נדר שהגיע למקום הראשון במשחה פרפר לנשים. איך מטילים מום, את זה תשאלו את פרופ' איבְּרם X. קנְדי, שנכנס לרשימת מאה האנשים המשפעים ביותר של ה'טיים', לא מעט בזכות ספר הילדים שלו, 'ילד אנטי-גזעני'.
חגיגה אנטי-גזענית
קנדי הוא זה שהסביר לקונגרס האמריקאי שמגפת הקורונה זאת "מגפה גזענית בתוך מגפה ויראלית", בין היתר כי צבעונים נאלצים לעבוד במקומות ציבוריים בשעה שלבנים יכולים לעבוד מהבית. זאת סיבה מרכזית לכך שאחוז גבוה כל כך של צבעונים חלו בקורונה. בגלל גזענות מבנית הם היו יותר חשופים להדבקה מאשר לבנים. לקנדי לא היו מספיק נתונים אמפיריים כדי להוכיח את הטענה שלו. אבל זאת הייתה התרשמותו, וזה מספיק.
"ילד אנטי-גזעני" הוא אידאולוגיה פרוגרסיבית בקליפת אגוז, שאומרת שהגזענים הם כל האנשים שלא חושבים כמו איברם X. קנדי. פעם גזענים היו אלה שחשבו שצבע עור, גזע, מצביע על נחיתות או עליונות גנטית. הלבנים חשבו שהשחורים נחותים גנטית. היפנים חשבו ככה על כל מי שלא יפני, והאינדיאנים גם. אחר כך גזענים היו אלה שלא הבינו שגזענות זה לא עניין גנטי אלא הבנייה חברתית. "שחור" זה מגזר מופלה לרעה בגלל התרבות "הלבנה", שמפלה לרעה את כל המגזרים שאינם "לבנים". ועכשיו גזעני הוא כל מי שאינו פרוגרסיבי.
בהקדמה הקצרה לסרטון של נטפליקס, איך לא, שבו מקריא השחקן והפעיל החברתי קנדריק סמפסון את ספר הילדים הזה, נאמר שמדובר ב"חגיגה של הקול השחור" כלומר, חגיגה של גזע או, חגיגה של גזענות, מהסוג הנכון כמובן.
לא רוצים שוויון, רוצים הוגנות
והספר מתחיל עם "ילד אנטי-גזעני לא נולד כזה. מלמדים אותו להיות כזה". ומה מלמדים ילדים אנטי-גזענים, "מלמדים ילד אנטי-גזעני איך לשנות את החברה". ואיך משנים חברה, בעזרת תשעה צעדים להוגנות (equity) ולא לשוויון (equality), וצריך להצביע על ההבדל לפני שממשיכים עם 'ילד אנטי-גזעני'.
השוויון המוכר שולל אפליה בגלל מין, מוצא וכו' אבל, מכיר בכך שבני האדם אינם שווים בכישרונותיהם, יכולותיהם הגופניות וכו'. השוויון הזה מתייחס לקו הזינוק. זה השוויון הזדמנויות. השוויון הפרוגרסיבי, המהותי, דורש שוויון בקו הסיום. שוויון כזה אינו תלוי בכישורים, יכולת גופנית וכו'. השוויון הפרוגרסיבי הזה נקרא הוגנות.
בשנת 2012 פרסם קרייג פרוהלי את המֶם המפורסם שלו על ההבדל בין שוויון להוגנות או, צדק חברתי. המֶם מראה ששוויון זה לתת לילד נמוך וגבוה את אותו ארגז שעליו יוכלו לעמוד כדי לצפות במשחק הבייסבול מעבר לגדר שמסתירה את המגרש. בשוויון כזה, ילד נמוך יישאר נמוך ולא יראה את המשחק. הילד הגבוה, שלא צריך ארגז, יראה את המשחק טוב יותר.
הוגנות זה לתת לילד הנמוך שני ארגזים שיגביהו אותו מספיק כדי שיוכל לראות את המשחק. הילד הגבוה יכול לצפות במשחק ללא שום עזרה. נשמע יפה אבל, מה שקורה בפועל זה, שבמקום שהילד הנמוך יעמוד על ארגז או שניים, הנמיכו את הגדר, הורידו את תנאי הסף והסטנדרטים הנדרשים בכל תחום לגובה הדשא.
הוגנות באה לידי ביטוי, למשל, במועצות מנהלים של חברות גדולות כמו בן & ג'ריס. בעונה האחרונה של 'תרגיע', לארי דויד נתן לדבר הזה ביטוי, בפגישה שלו עם הנהלת נטפליקס, שיושבים בה היו"ר, שהוא מקצוען, ולידו שלושה אנשים, שחורה קטועת רגליים על כסא גלגלים, לסבית לבנה והומו שחור, שרק מהנהנים בראשם בהסכמה לכל מה שהיו"ר שלהם אומר. ככה נראה קו הסיום של השוויון המהותי.
והוגנות זה סרגל מאמצים נשי, שנועד ליצור שוויון בין גברים לנשים ביחידות הקרביות, ויצר מצב של חוסר שוויון מובנה, שמפלה נשים לטובה או, מפלה גברים לרעה. ככה זה היום בכל תחום, כולל הוגנות באקדמיה, שאליה כבר מתקבלים סטודנטים על בסיס של, לא פחות מאשר הוגנות גזענית. ערבים פטורים מפסיכומטרי. יהודים לא.
איך הופכים ילד גזעני לאנטי-גזעני
ובחזרה לספר, שדורש מהילד להיות ער לכל גוון של צבע עור, לא כי זה מצביע על גזע שונה. אין דבר כזה גזע. ישנם רק מגזרים של שחורים, חומים וכו', שמופלים לרעה. מרטין לותר קינג, שביקש מאתנו להיות עוורים לצבע העור, טעה בגדול. היום מלמדים ילדים לבחון היטב את צבע העור, כי צבע עור שאינו לבן הוא עדות לכך שקיימת גזענות. לכן עיוורי הצבעים הם גזענים, שלא רוצים להכיר בעובדה שאין באמת דבר כזה גזע. מה שיש זה רק הגזענות המובנית במערכות הפוליטיות ששולטות על החיים שלנו. "המדיניות היא הבעיה, לא האנשים" מסביר קנדי לילדים. תלמד ילד, תלמד שאין קשר בין מדיניות גזענית לאנשים. המדיניות הגזענית נמצאת בממד המטפיזי. הצעד החמישי לגמילה מגזענות קורא לקבל את השונה, חוץ מהשונה שלא חושב כמו קנדי.
וילד אנטי-גזעני גם צריך לקבל בברכה את כל "הקבוצות", כמו למשל את "קבוצת הפלסטינים", ששוללת את קיומה של "קבוצת יהודים". כי, את זה כל ילד אנטי-גזעני יודע, "קבוצת היהודים" היא גזענית. וצעד שביעי, תודֶה, ילד, תודֶה בכך שאתה גזעני, כי כולנו גזענים, למרות שלא נולדנו כאלה. ואחרון חביב, ילד גזעני, אם רק תשנֵן היטב את תורתו של קנדי, תעבור בהצלחה את תהליך ההמרה שיהפוך אותך מגזעני לאנטי-גזעני, יס בייבי.