1. חטא בוגדנותם של המרגלים בארץ החיים, שאירע במרחק זעום של זמן, שנה וקצת בלבד, ממעמד הר סיני שבו נכרתה הברית עם אלוקי ישראל, רודף אחרי עם ישראל עד עצם היום הזה.
מחרתיים, שבת פרשת שלח, שוב נקבל תזכורת לחטא המרגלים, מוציאי דיבת הארץ, וניווכח ששום דבר לא השתנה ב-3,333 השנים שחלפו מאז. גם בזמננו לא מעטים שמחים להוציא ברוב תיסכול רגעי או פוליטי את דיבת הארץ.
2. חטא המרגלים הונצח לדורות, על מנת שנפיק ממנו לקחים ראויים. אחד מהם הוא, שגם נשיאי שבטי י-ה, "כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה", עלולים לטעות בקריאת המציאות, ולפרשן שלא כהלכה את העובדות. גם גדולי הדור לא נתנו לעובדות לקלקל להם תיזה חביבה.
הלקח האחר הוא, שצדק הפילוסוף קארל מארקס כשאמר שהמציאות שבה חי האדם, כמו גם מעמדו והשקפותיו באותה מציאות, מעצבות את תפיסותיו, דעותיו ואישיותו: 'ההוויה יוצרת את התודעה'. קדם לו כמובן ספר הזוהר ששם בפי המרגלים את האמירה הבאה: "הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין" (כאן, במדבר, אנו ראשי העם, ואילו בארץ ישראל יתפסו אחרים תפקיד זה).
3. סיפור המרגלים מוכיח גם עד כמה היו אותם 'גדוילים' קטני אמונה בא-ל מוציאם ממצרים. באמירתם "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים", הם חושפים את תחושותיהם: אנחנו, ככלות הכל, נמוכים כחגבים. נמיכות קומה שאין נמוכה ממנה. זו אינה ענווה. זו התבטלות.
ולקח רביעי הוא, שבמבט היסטורי מתברר שלא תמיד הרוב צודק. פעמים רבות בהיסטוריה דווקא הרוב היה זה שטעה. אילו סקרו מומחי מכון גאלופ בקרב יוצאי מצרים את מידת אמון העם בעשרת מוציאי דיבת הארץ, מול עמדת שני חובבי ציון יהושוע וכלב, היו הרוב תומכים בשוטמי הארץ הטובה. הרוב אולי תמיד קובע, אבל לא בהכרח תמיד צודק.
4. מרגלים מוציאי דיבת הארץ היו בעם ישראל בכל שנות הגלות. אפילו כאשר לשונות האש של השואה האיומה כבר נראו באופק, והתנועה הציונית הזמינה את העם היהודי לעלות ארצה, הלכו חלק מהאדמו"רים וראשי הישיבות בדרכם של המרגלים.
מעיד על כך הגאון רבי ישכר טייכטל בספרו 'אם הבנים': "מי לנו גדול מהמרגלים... ויען שהיתה נגיעת הנשיאות טמונה בקירבם, שהתייראו שאם יבואו לארץ ישראל יאבדו נשיאותם... יען שהמרגלים היו משוחדים בנגיעה שהיתה טמונה בליבם. כמו כן בזמננו: אפילו רבנים ורביים וחסידים – לזה יש רבנות טובה, ולזה אדמו"רות טובה, ולזה עסק או פאבריק [מפעל תעשייתי] טוב או משרה טובה ונכבדה, אשר מתייראים שאם ילכו לארץ ישראל יתרופף מצבם. הנגיעה הזו טמונה עמוק בלבם עד שהם אינם יודעים בעצמם שהנגיעה דוברת מליבם... וחושבים מעשיהם לשם שמים".
5. המאיסה בארץ הפכה בחוגים מסויימים לבון טון השליט. ראש ישיבה ליטאית אחת הוריש לתלמידיו את התפיסה הבאה: "התורה ניתנה לישראל במדבר, במקום ציה ושממה [...] עוד לא הייתה לנו אז ארץ ישראל ולא שטחים, והיינו לעם נצחי, בלא א"י ובלא שטחים [...]".
ואדמו"ר חסידי ידוע אמר בשבתו בתחום המושב ברוסיה בחסות הצאר ניקולאי, מחולל הפוגרומים, כי אסור לשלומי אמוני ישראל לבקש גאולה "בכוחות ותחבולות גשמיים, דהיינו לצאת מהגלות בזרוע", ובנו יורשו דיבר סרה ב"מעפילים לעלות אל הארץ, נגד משפט התורה ונגד ציווי ואזהרת הא-ל יתברך, [ועליהם להמתין בחיבוק ידיים] עד כי יקבץ נדחינו ע"י גואל צדק בב"א". ואת זה אומרים לתלמידיהם "רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל".
6. מיותר לומר שאף שדעות כפרניות אלה נמצאות די בקונצנזוס החרדי, לא כל הציבור החרדי מחזיק בהן. יש בציבור החרדי ללא ספק אוהבי הארץ עד כלות. הקדימם הגר"א מווילנא, שכתב למקורביו בהגיעו לקניגסברג, בעיצומו של מסע עלייתו ארצה (שלמרבה הצער נקטע באמסטרדם): "אני תודה לא-ל נוסע לארץ הקדושה, שהכל מצפים לראותה, חמדת כל ישראל וחמדת ה' יתברך, כל העליונים והתחתונים תשוקתם אליה" (מתוך מכתבו שנודע בשם 'עלים לתרופה'), ובהזדמנות אחרת קבע כי "אף לעולם הבא צריך תורה וארץ ישראל" (ע"פ 'אמרי נועם', ברכות ג'א')!
והמשיך בתפיסה זו תלמידו, רבי הלל משקלוב, בספרו המופלא 'קול התור' (פרק ה'), הרואה בקיבוץ הגלויות ובבנין הארץ, את המפתח לגאולת ישראל: "בעקבות משיחא גובר הסיטרא אחרא ביותר, להכות גם תופשי תורה בסנוורים". רחמנא ליצלן.
מבאר ר' הלל: "חטא המרגלים הוא אחד החטאים הכלליים הגדולים הרובץ על עם ישראל בכל הדורות עד היום... במידה מרובה סבלו וסובלים ישראל בכל הדורות סִבלות ותלאות הגלות המרה בגללו... ובעוונותינו הרבים, רבים הם החוטאים חטא גדול של 'וימאסו בארץ חמדה'. גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים, נסחפו בקליפת חטא המרגלים, בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שווא ומדוחים. [הם] גם מכסים סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצוות יישוב א"י נוהגת בזמן הזה, שכבר הופרכה ע"י גאוני עולם ראשונים ואחרונים".
7. נחזור לרבי ישכר טייכטל: "אפילו צדיקים יכולים להיות מרגלים. על כן תדעו, שכל אלו אשר המה גם בזמן כזה שאנו בו כעת, נגד העליה ונגד הבנין וישוב הארץ, המה מכת המרגלים, וכל אלו הבוחרים בעליה, המה מכת יהושע וכלב". מבהיל.