1.
השבוע, כך על פי מקורבים, התקיימה שיחת טלפון נוספת בין איילת שקד לשותף לשעבר נפתלי בנט, במטרה לייצב את הספינה שנקראת ימינה. השניים דנו בשאלה כבדת המשקל האם שקד צריכה לרמוז שתלך עם נתניהו לאחר הבחירות, או להשאיר את הסוגיה פתוחה וכך לנסות להשאיר אצלה את המצביעים ששייכים לגוש "רק לא ביבי" וראו בשנה האחרונה בימינה בשר מבשרם.
אבל השיחות התכופות בשבוע האחרון אינן דבר של מה בכך. השניים שהגיעו לפוליטיקה כחבילה אחת לפני עשור, ומאז עברו דרך משמעותית כזוג הנוצץ של הפוליטיקה הישראלית, עברו בשנה האחרונה את השנה הקשה בחיי הזוגיות הפוליטית שלהם. אפילו יותר מזו שבה התרסקו מתחת לאחוז החסימה. הממשלה שהקימו היתה הגשמת חלום לשניהם, עם כניסתם ללשכה המפורסמת שממנה הורחקו במשך עשור בפוליטיקה. אבל ממשלת השמאל גם זימנה להם אתגרים שלא הכירו לפני.
בעוד בנט סבל מרורים בימין, אבל לפחות נהנה מכניסתו לרשימה היוקרתית של ראשי ממשלת ישראל; שותפתו שקד סבלה מרורים בימין בשביל תפקיד שרת הפנים, שהוא אפילו שנמוך מהתפקיד הקודם שמילאה בממשלת ישראל כשרת המשפטים. היא גם היתה זו שנאלצה להתמודד מול הודעות אישיות של פעילים מאוכזבים, בזמן שהוא מתנתק מבסיס האם ומסתתר מאחורי מיסוך כבד שמאפשרת לשכת ראש הממשלה.
אבל השבוע הם חזרו לדיבור צפוף. בנט ששוחרר מתפקיד ראש הממשלה הפשיל שרוולים והחל למשוך בחוטים במפלגת ימינה, שנותרה כעת בראשותו של שקד. לאחר שהקרב הראשון בין מתן כהנא לשקד על ראשות הרשימה הוכרע ושקד קיבלה את המפלגה, החליט כהנא לשחרר כיסא מפלט ולחפש לו בית פוליטי חדש. רק שמהר מאד הוא גילה שגם הדשא של השכן לא ירוק יותר. ביש עתיד התגלו קשיים לא קטנים לצירוף כוכב חדש לרשימה, שיתפוס מקום לצד בכירים שהלכו עם לפיד כברת דרך ארוכה, דווקא לפני מה שנראה כאופציה ריאלית לגמרי להפיכתם למפלגת שלטון. מה גם שהמקום השני שמור לאיזנקוט, שטרם החליט אם להצטרף. בנוסף מתן כהנא אומר בשיחות עם מקורביו שהוא אינו אלעזר שטרן ולא יהיה מוכן לעזוב באופן רשמי את ה"שטעטל" של הציונות הדתית ולוותר על התמיכה הרבנית המעטה גם כך שנשארה לו מימי ממשלת השיסוי.
לעומת זאת אצל כחול לבן של גנץ, שלכאורה היתה יכולה להיות מפלגה אידיאלית לטייס בדימוס, לא התלהבו לצרף את מי שהפך לפרסונה נון גרטה אצל החרדים, עליהם בונה גנץ שיכפו ראשות ממשלה ברוטציה על נתניהו ביום שלאחר הבחירות, במקרה וחלילה הימין לא ישיג 61 וכחול לבן תהיה לשון המאזניים.
ובזמן שכהנא היה עסוק בסבב פגישות כדי לחפש בית פוליטי חדש, בימינה המשיכו לחפש מספר 2. על רקע התפרקות המפלגה נזרקו שמות שונים לחלל האוויר כאופציות אפשריות, אולם ככל הנראה כולם נדחו על הסף לאחר בדיקה מעמיקה בסקרי עומק.
זה היה השלב שנפתלי בנט חזר לבחוש מאחורי הקלעים, כשהוא רואה את שותפתו מפרפרת על סף קריסה שוב מתחת לאחוז החסימה. לבנט יש אינטרס כפול לסייע לשקד. ראשית אם שקד תתרסק זו תהיה תעודת כישלון גם עבורו ואמירה ברורה שאין מנדט בימין למי שערקו והקימו ממשלה עם האחים המוסלמים ומרצ. שנית ואולי חשוב לא פחות, אם בנט חולם לשוב בסיומה של הקדנציה הזו לפוליטיקה הוא חייב מפלגה שתקלוט אותו. ומה יותר מתאים לשמר את ימינה כשלד בורסאי של 4/5 מנדטים ואז להשתלט עליה שוב ודרכה לכבוש את הפסגה עם קמפיין שמספר שמשהו חדש מתחיל.
נשמע לכם מוכר?
2.
השבוע הזה לא היה רק השבוע הראשון של מערכת הבחירות החמישית במספר, אלא גם השבוע הראשון בקרב על הנרטיב. נתניהו נגד לפיד, איילת שקד נגד גדעון סער ובשמאל העבודה נגד מרצ. הקמפיין הקרוב צפוי להיות ארוך מתמיד, ארבעה חודשים של תקופת בחירות, ונראה כי במטות המפלגות יתקשו להחזיק את סדר היום במשך תקופה כך כך ארוכה.
השאלות הפתוחות של הבחירות האלה הן לא רק כן-לא ביבי (או בן גביר) – ואפילו לא הקרב הקטן שנפתח השבוע בין נתניהו ללפיד מי אשם בגל ההתייקרות שפוקד את ישראל. אלא מי חשוד כבוגד בגוש עליו הוא בונה כאלקטורט אופציונלי.
קחו למשל את גדעון סער, שפלירטט עם נתניהו פעמיים, גם ערב הקמת הממשלה בשנה שעברה וגם שבועות ספורים לפני התפוררותה, כשבנט ולפיד ניסו לעשות לממשלה הגוססת החייאה מלאכותית ובאותו הזמן הוא עסק בחילופי טיוטות בין עם יריב לוין עם ממשלה עתידית עם הליכוד. כעת סער יצטרך לעבוד קשה כדי להוכיח שהוא יותר אנטי ביבי מלפיד ולנסות להסוות את המגעים שהיו. ואם ירצו בליכוד הם יוכלו בכל רגע נתון לשלוף הוכחות חיות וחותכות שיקריסו אותו מתחת לאחוז החסימה.
מהצד השני העבודה ומרצ רבות ביניהן מי אשמה בהפלת הממשלה, חטא שנחשב בשמאל הקיצוני לבלתי נסלח, לאחר עשרות שנים של ישיבה באופוזיציה ולאור ההישגים האדירים שהביאו מפלגות השמאל הקיצוני לבוחריהן בממשלה. כך בעוד אנשי מפלגת "העבודה" מספרים כמה הם עבדו קשה להנשים את הממשלה, במרצ מתקשים לספק תשובות מדוע חברתם רינאווי זועבי תקעה מקלות בגלגלי הממשלה בשעת דמדומים.
ועל הקרב הזה בדיוק בונים בימין. אם איילת שקד תצליח לצרוב בתודעה שסער ואלקין בכלל פזלו לממשלה עם נתניהו, יתכן ותקווה חדשה תחדל מלהתקיים, אפילו כעצם זר שמושתל בגוף שנקרא כחול לבן. תוסיפו לזה את האפשרות הסבירה שמפלגות העבודה ומרצ ירוצו בנפרד ויימחקו מתחת לאחוז החסימה, ואולי אפילו אפשרות של ריצה לשם שריפת קולות וקביעת מעמד של אלי אבידר, והנה לכם המתכון שיחזיר את הימין לשלטון.
3.
אבל עד שכל זה יקרה יעברו עוד הרבה מים בירדן. בינתיים המחנות מתארגנים מחדש ומפלגות נרשמות אצל רשם המפלגות. כמו למשל זו שרשם גיסו של ראש עיריית גבעת שמואל יוסי ברודני השבוע, מפלגת "דתי לאומי ישראלי", שנועדה לאפשר חיבור בהמשך בינו לבין הבית היהודי והח"כ המופרש עמיחי שקלי - ואולי אפילו במקרה קיצון איילת שקד - למפלגת ימין מתונה וליברלית.
כל ההתרחשות הזו מובילה למסקנה שהבחירות החמישיות הולכות להיות מעניינות לא פחות מארבעת הסבבים הראשונים. ועדיין הפחד הגדול של מנהלי הקמפיינים הוא שהציבור פשוט מאס בעיסוק הפוליטי ועורכי החדשות ידלגו על אייטמים פוליטיים, בשביל עוד אייטם משעמם על התורים בנתב"ג או מזג האוויר.
הפעם אפשר לומר בוודאות שמי שינצח במבחן הסקרנות של הציבור יהיה גם מי שינצח בקלפי.
ברל׳ה קרומבי הוא אסטרטג פוליטי ואיש תקשורת