ביקור ביידן – כישלון מסוכן לישראל

במפגש הקצר של הנשיא האמריקני בסעודיה יצא הכישלון לאור – אמריקה התגלתה בחולשתה גם מול סעודיה, כמו מול איראן.

בעת הביקור בישראל ראש הממשלה יאיר לפיד אמר לביידן (בנימוס מעודן), שבלי איום צבאי, הדיפלומטיה לבדה לא תשיג כלום מול איראן, וביידן ענה לו, שהוא מאמין רק בדיפלומטיה בלי שום איום צבאי. משפט המפתח זה, 'רק דיפלומטיה בלי איום צבאי', מעורר גיחוך במזרח התיכון.

ביידן אף התבזה בעצם המפגש האישי ('כיף-אגרוף') עם יורש העצר הסעודי תוך ויתור גמור על דגל זכויות האדם שהוא עצמו הניף במאבקו האישי נגדו בגלל רצח העיתונאי הסעודי-אמריקני. נוספה לכך גם הסכמתו לשמוע את הטענות של השליט הצעיר בריאד ('גם אתם עשיתם הרבה טעויות כאלה'). וכל זה למען הוזלת הנפט הסעודי !?! – גם על התרפסות זו קיבל ביידן תשובה משפילה, חיובית לכאורה, אך מאכזבת: הסעודים יגדילו במעט את התפוקה, אבל לא הבטיחו שיגדילו גם את הייצור, והגדלת התפוקה בלי הגדלת הייצור לא תשפיע על המחירים בשוק העולמי.

הסעודים אף הודיעו בתוך הביקור על מסקנתם המדינית-צבאית מן החולשה האמריקנית – הם יושיטו יד לאיראן! גם באמירויות הודיעו בפירוש, שאיראן איננה אויב! אם ביידן מושיט יד לאיראן בלי שום איום, הסעודים יגיעו לשם לפניו.

למרבה הצער, טהרן יכולה לחגוג, כי הרעיון של ברית צבאית אסטרטגית בין ישראל למדינות המפרץ נגד איראן, קרס ונמוג עוד לפני שקרם עור וגידים. מדינת ישראל נותרה שוב לבדה במערכה – ביידן התעניין כאן רק בנשק הגנתי כמו מערכות הלייזר שאולי יוכלו (בהמשך הדרך) לנטרל את איום הטילים כולל הכטב"מים.

כאשר מדינת ישראל נותרה לבדה מול האיום המצרי-סורי-ירדני ערב ששת הימים, קמה לראשונה ממשלת אחדות לאומית, שהכילה באמת גם את האופוזיציה של מפלגות 'הליכוד' (בשמות של אז). כעת, מול התעצמות האיום האיראני והכישלון החמור של אמריקה בחולשתה, אנחנו עסוקים במאבק פנימי הזוי ומנותק לקראת בחירות מסוכנות. גם נתניהו לא יוכל לשנות את החולשה האמריקנית, ושום מנהיג ישראלי לא יוכל – חובתנו להבין שאנחנו שוב לבדנו! אסור להישען על מדינות המפרץ, וגם התמיכה האמריקנית מוגבלת לרכש ביטחוני שלנו, שמעשיר את תעשיית הנשק שלהם.

במצב כזה, היינו חייבים להניח בצד את כל החרמות של הקואליציה והאופוזיציה נגד נתניהו ונגד לפיד-גנץ ושותפיהם, ולהיערך באמת למלחמת 'אין ברירה', לא נגד הגרעין האיראני כי אם נגד טבעת החנק האיראנית בסוריה ובלבנון, ונגד כל התערבות איראנית במערכה אם זו תתקוף, וכל זה לפני שיהיה בידי האיראנים נשק גרעיני התקפי.

להבנתי, מי שחושב כך הוא נפתלי בנט, אבל הוא פרש מחבורת ההנהגה הישראלית דווקא כעת, ואף נמנע מלהשתתף במפגשי הביקור, שהתבררו ככישלון מסוכן. האם בנט או נתניהו היו יכולים להשפיע על ביידן לשנות כיוון? לדעתי, לא!

שום ממשלה של חצי העם לא תוכל להתמודד מול מצב כזה, והציבור הישראלי – החכם מרוב מנהיגיו – צריך לקום ולהוביל כיוון אחר –

התלכדות של חירום לממשלה רחבה באמת, ודחיית המריבות והשנאה, כולל משפטי נתניהו, לזמן אחר. עלינו להתעורר עכשיו, ולשנות כיוון.