עצם היותו של אדם יהודי אינו מכשיר מעשי נבלה ועוול. כדי לקבל אל תוכנו את מי שעשה מעשים איומים נדרש הרבה יותר מאשר עצם העובדה שהוא עומד בקריטריונים הנמוכים של חוק השבות
"שילם את חובו לחברה" המשמש כיום ביטוי לטיעון כי לאחר ריצוי עונש אין כלפי הפושע טענות כלשהן – הוא ביטוי רע. הפושע לא היה חייב שום דבר לחברה ולא שילם שום חוב. הוא נענש על מה שעשה, וקיבל את העונש שהחברה חוקקה בספר החוקים שלה.
לאחר ריצוי העונש עדיין צריך לבחון האם ניתן להחיל עליו את הכלל ההלכתי "....ונקלה אחיך לעיניך - כיון שלקה הרי הוא כאחיך" (מגילה ז ע"ב), ואכן לאפשר לו לפתוח דף חדש, או שמדובר באדם שאיבד את חזקת הכשרות שלו, וצריך אפוא לוודא כי הוא לא ישוב לסורו. הדבר תלוי בגורמים רבים: בחומרת העבירה שעבר, בהודאתו, בהתנצלותו, בקבלת האחריות שלו, בהערכת מסוכנות וכדו'.
חזרתם של עברייני פגיעות מינית לקהילה אינה יכולה להיפתר אפוא בטיעון ש"הוא שילם את חובו לחברה, ועל כן הכל בסדר". בפני הקהילה, ובסדר גודל משמעותי יותר – בפני המדינה, עומדות שאלות רבות: מהי רמת המסוכנות שלו ? האם הוא פעל גם כדי לשקם את חיי הנפגעות והנפגעים? האם ההערכה היא שהוא הבין את הפגיעה העצומה שפגע וכדו'.
כל אלה מלמדים שבד בבד עם הרצון לאפשר את פתיחת הדף החדש, ואמונה עמוקה ביכולת התשובה והשינוי של האדם – צריך להיזהר שלא להביא לידי כך שהפגיעות תחזורנה. לא זו בלבד, אלא שהנפגעים והנפגעות חיים באותה חברה ולא ניתן להתעלם ממצוקתם הגדולה.
בד בבד, צריך לזכור כי גם לעבריין יש צורך במקום לחיות בו. הוא לא נידון למאסר עולם. זריקתו לקהילה אחרת מהווה לעתים חוסר אחריות משווע. לא ניתן לחיות בחברה בה תיקון אינו אפשרי, ואדם שהוכתם במעשיו הרעים יחיה במושבה של מצורעי החברה, על אי בודד. הדרך הנכונה היא אפוא שהקהילה תציב בפני העבריין תנאים לשיבתו, מערכת גדרים וסייגים שהוא חייב להתנהג לאורה, ומנגנון שיבחן האם הוא עומד בכל הדרישות האלה.
כאשר מדובר במי שעבר עבירות חמורות במדינת חוץ, הדברים נכונים על אחת כמה וכמה. שרת הפנים איילת שקד מנע כניסה לארץ לעבריין המין ברוך לנר, יהודי אמריקאי שהואשם בעבירות מין בארה"ב. אסור לה למדינת ישראל להפוך ולהיות מקלט לעבריינים אלה. הרעיון היסודי של חוק השבות, המיועד לכך שלכל יהודי יימצא מקלט בטוח מפני סכנות האורבות לו, לא צריך לכלול בתוכו באופן אוטומטי את מי שעבר עבירות חמורות כלפי אחרים.
ידע כל מי שפוגע פגיעה מינית באחר כי האפשרויות העומדות בפניו הולכות ומצטמצמות, וזאת כחלק בלתי נפרד מההרתעה הנדרשת כדי לבנות עוד מערכת המגנה על נפגעות ונפגעים; יידעו אזרחי מדינת ישראל כי היא מבינה שמוטלת עליה חובה להגן על אזרחיה מפני יבוא פושעים לתוכה, וכי שעריה אינם פתוחים בפני מי שמעשיו איומים ונוראים; תדע מדינת ישראל כי חוק השבות, אף שהוא יסוד מכונן בקיומה, אינו בלתי מוגבל, ועצם היותו של אדם יהודי אינו מכשיר מעשי נבלה ועוול; ידעו הורים השולחים את ילדיהם למוסדות חינוך כי חלק בלתי נפרד מהמחויבות של כולנו הוא לפעול למוגנות מתמדת שלהם.
כדי לקבל אל תוכנו את מי שעשה את המעשים האיומים האלה, ולאפשר לו להשתקם לא לפני שדאג לשיקום נפגעים, נדרש הרבה הרבה יותר מאשר עצם העובדה שהוא עומד בקריטריונים הנמוכים של חוק השבות.
הרב יובל שרלו הוא ראש תחום אתיקה בצהר