הרב ליאור לביא
הרב ליאור לביאצילום: באדיבות המצולם

השנה, צום ט' באב, צום החמישי, הופך לנו לששון ולשמחה.

כולי תקווה וציפייה שעד שיפורסמו הדברים נזכה בע"ה לגאולה האמיתית והשלמה, אך השנה נוכל בכל אופן לטעום טעימה מאותו יום מקווה, עליו שורר רבינו יהודה הלוי: "אַשְׁרֵי מְחַכֶּה וְיַגִּיעַ וְיִרְאֶה עֲלוֹת אוֹרֵךְ וְיִבָּקְעוּ עָלָיו שְׁחָרָיִךְ, לִרְאוֹת בְּטוֹבַת בְּחִירַיִךְ וְלַעְלֹז בְּשִׂמְחָתֵךְ בְּשׁוּבֵךְ אֱלֵי קַדְמַת נְעוּרָיִךְ"!

ועד אז, נקיים השנה את דברי הגמרא: (תענית כט, ב; עירובין מא, א) "תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו."

ובהזדמנות זאת, ננסה להבין יסוד ידוע ומוכר מאוד המובא במדרשים, אך לא ברור מהו עניינו. וכך מובא במדרש: "עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לשמחה שנאמר כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (ילקוט שמעוני על הנ"ך תתקצ"ח). וכך מובא במדרש אחר: "בתשעה באב נולד המשיח" (מדרש אבא גוריון). כולנו מחכים ומצפים לביטול ימי האבל, אבל מה משמעות הפיכת ימי האבל לשמחה? הרי ביטול האבלות איננו מחייב שיהפכו הימים הללו לימי שמחה, ולשמחה מה זו עושה?

החורבן של האר"י

על מנת להבין את יסוד העניין, נפליג לרגע לדמות הפלאים שאזכרתה מצוינת בכל שנה סמוך ונראה ליום תשעה באב, רבי יצחק לוריא, האריז"ל. האגדה מספרת שלאחר חתונתו והוא יושב במצרים, העירו אותו מן השמים לאמור: "מה לך בארץ הטמאה, במצרים? קום לך צפתה". ויקום וילך לצפת. בבואו לשם שכח כל חכמתו – ונצטער מאוד. והנה קול קורא אליו: "כל מה שעשית בחוץ-לארץ – לא יועיל לך כלום. פה בצפת האוויר זך, קום קרא פה אל אלהיך ותחזור לאיתנך הראשון, ועוד בתוספת מרובה. ואמנם בצפת נפתחו לפניו שערי אורה..." (שבחי האר"י, מובא בספר "ישראל, תורה, ציון" לרב מימון עמ' 281). מדוע תהליך רכישת הידע החדש של האר"י בארץ ישראל לווה ב'חורבן' הידע הקודם?

לפעמים, כדי לבנות בניין חדש יש צורך להשתחרר ממבנים ישנים קודמים. לעתים, כדי לחולל קונסטרוקציה חדשה יש לחולל קודם לכן דה-קונסטרוקציה. וכך כתב המהר"ל: גלות ישראל עם שהוא חסרון מצד עצמו, הוא סיבה אל הטוב המקווה לנו לבסוף. כי כל הוויה יוקדם לה היעדר, כמו שיוקדם הלילה לפני היום. ולכך ראוי שיוקדם לפני זה היעדר וחסרון שהוא הגלות" (נצח ישראל פרק לב). ובמקום אחר: "אם ההפסד הוא בשביל הוויה אחרת, שכל הוויה יוקדם לה ההעדר, אין זה נקרא הפסד רק הוא הוויה" (שם פרק לה).

וכך תיאר הרב קוק זצ"ל את תהליכי חורבן היהדות שהתבטאו בחוצפה נוראה כנגד ערכי הקודש בדורנו: "שלתכלית השתילה החדשה של כרם בית ישראל, באופן שיהיה אור הנבואה האמיתית חוזר בסגולת האומה, מוכרחים הערכים המורגלים, על פי צורתם שנתקיימו אחרי הפסק הנבואה, להיות מתחדשים גם על ידי החוצפא שבעקבתא דמשיחא. ומזה יצא אור חדש מאיר בשפעת נגהו, כעצם השמים לטוהר..." (אורות הקודש ח"א עמ' קנב).

חברותא באתר בניה

בעקבות חשיפתו של סגן ראש מח"ש לשעבר, עו"ד משה סעדה, את ההתנהלות השערורייתית והעבריינית של מי שהיו אמורים להיות אמונים על שלטון החוק, אמר עליו העיתונאי אראל סג"ל בראיון שערך עמו; "המסע שלך הוא מסע לתיקון המערכת ולא להרס שלה". כדי להבריא מערכת מעוותת עליה לעבור לעתים דקונסטרוקציה. וראויים הדברים לימים בהם אנו מצפים להתקיימות דברי הנביא, הנקראים בשבת זו: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".

לאחרונה הלכתי עם בננו ליד אתר בניה הסמוך למקום מגורנו. אמרתי לו להסתכל בעיי החורבות ובתילי העפר שנערמו לצד הדחפורים הדוממים. הצבעתי בפניו על העובדה שמדובר באתר בניה אך מה שרואים בו בשלב הזה הוא בעיקר חורבן טוטאלי של כל מה שעמד שם עד לפני זמן לא רב. עצים שנעקרו, בור ענק שנפער באדמה והרבה אבנים מנופצות. אבל, כך אמרתי, אנחנו יודעים שזהו אתר בניה ולא אתר חורבן. החורבן משרת את הבניין ולכן גם ה"חורבן" הזה הוא חלק מתהליך הבניין המתהווה.

וכפי ההלכה הידועה בהלכות שבת; מי שהורס על מנת לבנות – הוא בונה. המקלקל בשבת פטור, אך אדם הסותר על מנת לבנות וקורע על מנת לתפור חייבים. מדוע? מכיוון שלמעשה אין כאן קלקול אלא תיקון. הריסת הישן כדי לברוא בריאה חדשה. וכמילות פיוטו המופלא של רבי אברהם סלאמה, "ארץ הקדושה": "מֵאַרְבַּע הַפֵּאוֹת, שְׂרִידֵי עֲדָתֵךְ, עֵינֵיהֶם תְּלוּיוֹת אֶל אַהֲבָתֵךְ; עַד יָקִים חָרְבוֹתַיִךְ, אָדוֹן הַמִּתְנַשֵּׂא, וְאוֹתָךְ יַעֲשֶׂה, בְּרִיאָה חֲדָשָׁה".