השיח הפוליטי המציא טרמינולוגיה חדשה. לא עוד שמאל מרכז וימין מרכז, אלא שמאל ממלכתי וימין ממלכתי. מושג הממלכתי מנסה לבדל את נתניהו כמושג פוליטי בפני עצמו.
אין מיפלגת הליכוד אלא המיפלגה המלכותית, קרי ישראל זו הממלכה שלי- של נתניהו. מלכות ישראל. הליכוד מאז הפריימריס כבר איננו מפלגה, אלא מלכות של נתניהו ונתיניו. במובן הזה לפיד מתמקם גם הוא כמלכות אלטרנטיבית מתחרה לביבי, ללא מיפלגה של ממש וללא פריימריס עם הרבה נתינים. גם החרדים הם סוג של מלכות, מלכות שמיים, ונותרו מיפלגות הלווין העבודה ומרץ משמאל, והציונות הדתית, סמוטריץ ובן גביר מימין. אם יתאחדו יש מצב שעוד הם עלולים לקרוא לעצמם מלכות יהודה, לא עלינו.. פוליטיקה של ממלכות, וקצת מיפלגות לווין קטנות. וזה בדיוק מה שהופך את משאלת האחדות למשאלת לב בלתי מושגת.
מכבסת המושגים בשיח הפוליטי משנה את טעמה מבחירות לבחירות, אך במקום להתמקם באופן ברור במפה הפוליטית, ולסייע לבוחרים לבחור נכון, הפוליטיקאים מנסים לתעתע בבוחרים ולמשוך אותם לכל מיני כיוונים המקשים עליהם בבחירה. המשגה מבלבלת.
בימין גוברים התעתועים. עד היום סמוטריץ ובן גביר לא הצליחו להתגבר על המתח האישי ביניהם וספק אם יצליחו עד הבחירות . הרוח הציונית איבדה את מתן כהנא ושרידי ימינה, ועד היום לא ברור מה המשמעות של הימין הממלכתי עליו הזדרזה איילת שקד להצהיר בתגובה להצטרפות אייזנקוט ומתן כהנא לגנץ וסער.
יועז הנדל, שהוא וצביקה האוזר בקושי שווים מנדט, שולח את נתניהו להוואי ומחדד מסר לא ברור שהוא לא פוסל את נתניהו אבל מעדיף ממשלת אחדות על ממשלת ימין. לא ברור כיצד הוא מעז לשלוח את מי שיש לו יותר משלושים מנדטים להוואי. אם כבר יורדים לרמה הזו הרי שדווקא הוא במופע הדוגמנות שלו עם איילת שקד בהשקת האיחוד ביניהם שייך יותר להוואי מנתניהו. בכל מקרה מיפלגת הימין הממלכתי מנשבת לכל כיוון ובמקום הרוח הציונית ניתן לומר עליה "שבשבת הרוחות".
ציבור ימני גדול, "פליטי ימינה" וגם רבים אשר לא מצליחים להזדהות עם מה שקורה בליכוד ואצל סמוטריץ ובן גביר, לא מצליחים להבין האם לתמוך ברוח היהודית משמעותו לטרפד ממשלת ימין בראשות נתניהו, ונסיון לשחזר הצורה כזו או אחרת את קואליצית השינוי המשונה שסיימה את זמנה בנפילת הממשלה. אם שקד והנדל לא יבינו שללא מסר ברור שהם נותנים עדיפות ראשונה לממשלת ימין בראשות נתניהו, אף איש ימין, גם אם הוא ליברלי ופתוח, ולא חסיד שוטה של נתניהו, לא יוכל להצביע בשבילם.
וכרגע על רקע הצטרפות אייזנקוט לגנץ וסער, יש מקום לימין הרך השונא את ביבי, ואין לו צורך ברוח היהודית. הם חייבים להתעשת מהר ולחדד את המסר הימני הברור, וגם לתגבר את הרשימה באותם אנשי ימין שסמוטריץ ובן גביר קיצונים מדי לטעמם, ובליכוד אין להם רצון להצטופף בפריימריס.
הנס הגדול המרחש לנגד עיננו, שלמרות בעיית הטרור בכבישים ובירושלים, המדינה מתפקדת ומתפתחת עם הרבה נקודות אור והצלחות עד "עלות השחר".
ד"ר צבי מוזס, פסיכולוג קליני