לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ

אנחנו חיים בעידן שפע שככל הנראה לא היה כמותו משחר ההיסטוריה.

הפסיכולוג ד"ר ברוך כהנא תמצת את חוויית השפע הזאת בקצרה: "אדם ממוצע, לא עשיר במיוחד, פותח בבוקר את המקרר, מתלבט בין סלמון נורבגי לסטייק ארגנטינאי, מתרגז לראות שנגמרה הגבינה הבלקנית, שהוא אוהב כל כך לנשנש עם היין האיטלקי המשובח. מתי חיו אנשים כה רבים בכזה שפע?" (זאוס פרומתאוס ואלוהים עמ' 10).

אחד הנתונים המפתיעים בעניין תרבות השפע הוא הקשר בין השמנה ותת-תזונה וכך נכתב באחד ממגזיני הבריאות ברשת בשנה שעברה:

"מחלת ההשמנה הולכת ורווחת בקרב העולם המערבי בקצב מסחרר, על כך קיימת תמימות דעים. עוד ניתן להבחין כי בעולם המערבי, במקרים רבים, אנשים שמנים סובלים באופן מפתיע מ… תת תזונה חריפה. קרי, למרות האכילה המופרזת של קלוריות הם מצויים בתת תזונה המאופיינת במצב בריאותי לקוי ונגרמת כתוצאה מכך שהצריכה התזונתית חסרה או אינה מתאימה לאדם".

תת-תזונה נובעת אפוא לא מהרעבה אלא מאכילת שפע של מזון ריק בערך תזונתי הזמין לכל דורש. עד לא מזמן סנדוויץ' עם ממרח שוקולד היה מהווה ארוחת עשר בבתי ספר. כולי תקווה שהידע שיש ברשותנו כיום מונע מהורים לחולל את המחדל התזונתי הזה.

אך הנושא בו ברצוני לעסוק איננו קשור ישירות לתזונה במובן הצר אלא לתזונה במובן הרחב. מה מזין את חיינו? מה מעניק לנו אנרגיה והאם אנו בוחרים במשאבי אנרגיה מזינים?

ארבעת הצעדים

בספרו "נעילה מוחית" כתב ד"ר ג'פרי שוורץ שהרגלים שונים שמקורם בין השאר נוירולוגי, גורמים לבני האדם לפעול באופן אוטומטי גם אם לא מיטבי ומזין. לדבריו, ארבעה צעדים פשוטים, אם נעשה אותם באופן עקבי, יכולים לחלץ אותנו מדפוסי פעולה המובילים למה שאני מכנה תת-תזונה רגשית או רוחנית. בדברים הבאים אתמצת ככל הניתן את ארבעת הצעדים הללו. מוטב לבצע אותם פעם ביום על ידי כתיבה אך אין הדבר ההכרחי.

צעד 1: להגדיר מחדש

מכירים את הרגע שבו אתם ממש מרגישים שאתם חייבים לאכול משהו או להגיד משהו? ד"ר שוורץ מציע לנו להגדיר זאת מחדש כך: אני לא צריך שום דבר מהדברים האלה אלא יש לי מחשבה שזה מה שאני צריך עכשיו. "על ידי מתן שם חדש אנו מכניסים למשחק את הצופה חסר הפניות... היכולת לעמוד מחוץ לעצמך ולצפות בעצמך בפעולה..." את היכולת הזאת מכנים כיום "מודעות קשובה". להיות קשובים למצב שלנו מבלי להגיב לדחף באופן אוטומטי.

צעד 2: ייחוס מחדש

בצעד הזה לדברי שוורץ "אתה לומד להטיל את האשמה על המוח שלך, חד וחלק. המוח שלי הוא זה ששולח לי מסר כוזב". בצעד הראשון למדנו שהדחף איננו מבטא צורך אמיתי. בצעד השני אנחנו מצביעים על מקור הדחף. צרכים שונים מהעבר או מההווה מבקשים לקבל מענה בדמות הזנה לא מיטיבה. העקרון הזה מאפשר לנו להביט על עצמנו בצורה חומלת, ללא ייחוס של כישלון מוסרי או חולשת אופי. השאלה כעת היא האם נגיב לדחף הזה שמגיע ממקור שלא אנחנו יצרנו אותו.

צעד 3: התמקדות מחדש

הצעת התזונה הריקה היא רק הצעה של המוח. עקרון המפתח לדברי ד"ר שוורץ הוא: "מה שחשוב איננו איך את/ה מרגיש/ה; מה שחשוב הוא מה את/ה עושה".

שם המשחק הוא לא רק סור מרע אלא עשה טוב. נסו לבחור פעולה שתגרום לכם סיפוק מבלי לגרום נזק רב. הרעיון הוא להעביר את הזמן עד שהמחשבה תחלוף. 15 דקות או אפילו 5 דקות של הסחת דעת עם פעילות חיובית, יכולים לעשות את ההבדל. האלטרנטיבה מייצרת חלופה למעגל שהתקבע במוח.

צעד 4: מתן ערך מחדש

הרעיון כאן הוא לשים מול העיניים איזה "רווח" העניקה לנו התזונה הריקה המנטלית. אילו אנרגיות התבזבזו בחיינו בעקבות פעילויות ריקות כאלה. עם אילו תחושות נותרנו בעקבות הריק הזה; בושה, בדידות, כאב. הדחף הוביל אותי לבגוד בערכים בהם אני מאמין או להתעלם מן המטרות האמיתיות שלי.

הכלל החשוב הוא לנהל את החשבון הזה ללא שיפוט עצמי וביקורת אלא מתוך תשומת לב למידע שאנו אוספים על עצמנו. המטרה של הצעד הזה היא לדברי ד"ר שוורץ: "מתן ערך חדש עוזר לכם להעביר את ההילוכים ההתנהגותיים". להניע את עצמנו למקום שונה מבחינה ממנטלית.

להאזין למזין

יסוד הרעיון של התזונה הרוחנית-המנטלית מופיע בפרשת עקב בדברי משה רבנו לישראל על המן אותו אכלו ישראל עד בואם אל ארץ נושבת:

וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם".

וכך כתב השל"ה הקדוש בשם האריז"ל:

"ודבר זה מצאתי יותר מבואר בשם האלהי האר"י ז"ל, שפירש הפסוק (דברים ח, ג) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם.

כבר חקרו הפילסופים לידע סיבת חיבור הנפש בגוף ע"י אכילה, וכי הנשמה בת אכילה היא, ולא עלתה בידם לידע הסיבה. אבל הרב ז"ל הנ"ל אמר, אין לך דבר שאין בו צד קדושה... כי הנפש נהנה מהנפש של המאכל, והגוף מהגוף.

וזהו שכתוב (דברים ח, ג) כי לא על הלחם לבדו, רצה לומר על הלחם לבדו הנגלה לנו יחיה האדם, דזה אינו, דאם כן מה תועלת להנפש מזה. אלא על כל מוצא פי ה', רצה לומר שיש למוצא הלחם פי ה', דהיינו ההשפעה שמכה בו ואומר לו שיצא לחוצה ויגדל, על זה יחיה האדם. וזה הפירוש הוא פירוש מופלא".

המן דרש מישראל מאמץ מנטלי-רוחני. עינוי. רעב. אבל תכליתם של אלה איננו הסבל והעינוי כשלעצמם אלא הבנה עמוקה מה מעניק לנו תזונה אמיתית בחיים. המזון איננו אלא שכבה חיצונית של הקיום. שכבה שבתוכה מסתתר קיום פנימי רוחני, עליון. וממנו מגיעה החיות הפנימית הרוחנית שלנו. אך כדי להבין מה מזין אותנו באמת יש לאמץ את אותה מתינות קשובה. אותה יכולת רוחנית להאזין למה שמזין את הנשמה ולא רק את הגוף.

להאזין למה שבאמת מזין.