מוקדש לע"נ ידיד נפשי מייסד ומקים עולה של תורת ארץ-ישראל, תלמוד-תורה וישיבת 'מורשה', בהנחיית ובברכת מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל. עשרות שנים מסר נפשו בניהולה, ראש הישיבה ומחנך דגול, הרב הלל פלסר זצ"ל, שנסתלק בימים אלה לבית עולמו.
'וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם... לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹקיכֶם' אזהרה למוחק את השם [רש"י]. דור דור ודורשיו, דור דור וצרכיו. נמצאים אנו בדור המלקטים והמהדירים, בחינת קיבוץ גלויות מדהים של כתבי הקודש גיאוגרפית והיסטורית כאחד. בעקבות כך, דומה כי פנים חדשות נוספו למצוות 'לא-תעשה' זו מזוויות שונות ובמידה מסוימת אף מנוגדות. האחת מבקשת להגביל את האיסור והאחרות מבקשות להרחיבו.
המצמצמת היא זו המבקשת למצוא פתרון הלכתי לכמות האדירה של דברי-תורה המופצים מדי יום, בהם עלוני פרשת שבוע, ודומיהם, המצריכים גניזה בכמויות אדירות שרק מתרבות והולכות. לאלה מצטרפים ספרי תורה פסולים שאינם ברי תיקון. הקלות הטכנולוגית בהדפסת ספרי-קודש וספרות תורנית למיניהם מולידים באופן טבעי גם בלאי אדיר ממדים.
ספרי התורה מצריכים מקומות קבורה, וכל השאר מצריך מיכלים המוקצים לשם כך כפי שכבר קיים במקומות רבים, אך לא פחות מכך, איסוף מסודר והקצאת מקרקעין ייעודיים. כל זה כדי לא לעבור על מחיקת שם השם.
אמנם לא כל הנראה כדבר תורה, אכן הינו כזה, וראוי להגדיר מהו דבר תורה ומהם דברים בעלמא שאינם מצריכים גניזה. אך תהיה ההגדרה אשר תהיה, מי יכול כלל למיינם בהיקפים המדוברים. בשנה האחרונה לפני הסתלקותו לבית עולמו, ניסה ידידי ראש מכון צומת ומייסדה, הרב ישראל רוזן זצ"ל למצוא פתרון הלכתי על ידי פיתוח מגרסה משולבת תמיסה.
קטונתי מלהיכנס לפן ההלכתי, אך לבקשתו פניתי לאחד מגדולי הפוסקים בדורנו, וזה ענני, שמבלי להיכנס לשיטה המוצעת, אין ספק שארץ ישראל היא ארץ החיים, ארץ ליישובו של עם ישראל בה, ולכן לא שייך שמקרקעיה יתמלאו בהררי גניזה. הרב ישראל זצ"ל לא סיים את המלאכה והשאיר מקום לאחרים. הרב יהושע נויבירט זצ"ל שעסק רבות בסוגיה זו, הזהירני כרפואה מונעת, שלא לכתוב פסוקים בהזמנות לשמחות.
כאמור, זאת היא זווית המבקשת לצמצם את היקף האיסור של 'לא תעשון כן לה' אלוקיכם'. מאידך זכינו בדורנו למפעלים רבים של איתור כתבי ראשונים וההדרתם, ודומה כי אף זה בגדר המצווה, לא להניח תורה בקרן זווית ולהימנע מליטלה, מלההדירה ומלהנגישה לציבור לומדי התורה. ראוי לציין שניים מהם, בהם זכה לקיים מצוה זו בהידור, מיודעי ר' דב פרידברג מטורונטו, בסיועו הרב בהגשמתם. הראשון הוא מפעל הגניזה.
בשנת תש"ס 2000 , יזם ר' דב הקמת אתר אינטרנט שירכז את כל דפי הגניזה והמחקרים שנעשו עליה מרחבי העולם. לצורך כך נתמנתה הנהלה אקדמית בראשות הפרופסורים מנחם בן-ששון וחגי בן-שמאי מהאוניברסיטה העברית, ופרופסור ג'יימס דיאמונד מאוניברסיטת ווטרלו. לניהול הפרויקט התמנה פרופסור יעקב שוויקה מאוניברסיטת בר-אילן. בעזרת תוכנה ייחודית ניתן לחבר קטעי גניזה עתיקים ממקומות שונים בעולם לכדי דפים שלמים. מפעל הפתוח לכל חוקר ומאפשר אין סוף עבודות מחקר והבנת נבכי התורה שהיו כמוסים ומפוזרים בין העמים.
המפעל השני נולד כמענה לשואת היהדות שאירעה בשואת היהודים בימי הזעם. אוצר אדיר של כתבי קודש נכחד. האנציקלופדיה התלמודית שהוקמה לשם כך, והעומדת להסתיים בעוד מספר מועט של שנים. כשמונים שנה, עוד בטרם קמה המדינה, יושבים טובי המוחות של תלמידי חכמים, ללא הבדל מגזרי, לכתוב את כל ערכי התלמוד, מפעל פנומנלי שדומה כי מאז הרמב"ם לא נעשה כמוהו, ואשר אותו הגה כבר מרן הרב קוק זצ"ל, והחל בו הרב מאיר בר-אילן אשר אליו חבר הרב שלמה יוסף זוין, גדולי המנסחים אשר בחכמתם הרבה התוו את הדרך והכינו את רשימת כל הערכים אשר לאורם נכתבים הערכים עד היום בניהולו המוצלח של הרב פרופ' אברהם שטיינברג. מפעל זה נוהל במשך שנים רבות על ידי הרב יהושע הוטנר ז"ל עד הגיעו לצ"ח וחצי שנים, ודומה כי אף הוא בגדר 'לא תעשון כן לה' אלוקיכם'.
בשלהי שנת תשע"ז 2017 נחתם הסכם היסטורי, שניתן לכנות הסכם 'לא תעשון כן לה' אלוקיכם', בין הספרייה הלאומית בירושלים לספריית המדינה הרוסית לטובת קידום פרויקט דיגיטציה ל'אוסף גינצבורג' אשר היה גנוז למעלה ממאה שנים, מאז תרע"ז, בספרית לנין במוסקבה. אוסף זה נרכש בידי הספרייה הלאומית בישראל לפני למעלה מ-100 שנים תמורת חצי מיליון רובל זהב (כ־ 15 מיליון דולר בערכי הזהב של היום) שהועברו לרוסים, אך לא יצא לפועל בעקבות מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הבולשביקית.
אך עוד בטרם עלה מסך הברזל, בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, ביקש הרב הוטנר שהיה בקיא בתכולת האוסף, מר' מאיר ברכפלד ע"ה, חבר הנהלת המוסד, שהיה רגיל לצאת ולבוא ברוסיה בעסקי היהלומים, וממני, חתנו, לדאוג להוציא מהספרייה הסגורה ומסוגרת מיקרופיש מספר 618 המכיל את כתבי הרי"ד, רבי ישעיה ב"ר מאלי די טראני - רי"ד (1165 - 1240) שהיה מגדולי ראשוני איטליה, המשנה ומדרשי ההלכה ,פרשן התלמוד ופוסק שנודע בעיקר בזכות פירושו המקורי והמקיף לתלמוד. היה זה בשנת תש"ן בו מיכאיל גורבצ'וב היה נשיא ברית המועצות.
יצרנו קשר בדרך לא דרך עם הספרן הראשי של ספריית לנין ונפגשנו עמו. הגם שהיה גוי, אמר לנו שחל איסור חמור להיכנס. או אז שאלנוהו, מה חסר לו? ענה - 'קורא מיקרופיש'. עם שובנו, החילונו בחיפושים עד שאיתרנו ורכשנו את המכשיר, אותו העברנו לספרן בנסיעה הבאה. למרבה הפלא ו'כמתוכנן'... בר"ח כסלו תש"ן, הציע הוא לנו להגיע בשעת בוקר מוקדמת לדלת האחורית של ספריית לנין.
כך נכנסנו אל הקודש פנימה, לאולם ענק בעל מספר קומות ממערכות מתכת המחוברות במדרגות ברזל. הספרן הובילנו לאחת הקומות, בה מונחים ספרים רבים בעברית, שלף את הקובץ, ודאג להביא לנו את המיקרופיש, האוצר המבוקש. לאחרונה כעבור למעלה משלושים שנה, יצאו כל הכרכים של פסקי הרי"ד, אחר עבודה מפרכת של צוות החוקרים, תלמידי-החכמים של יד הרב הרצוג, מכון התלמוד הישראלי השלם.
עוד זווית נפלאה למצוות 'לא תעשון כן לה' אלוקיכם' - לעשות מאמצים לא להניח תורה המונחת בקרן זווית כזו או אחרת ברחבי העולם מבלי להשתדל לטלה ולגואלה, לצד החובה למצוא פתרון להררי הגניזה.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל