ערב חתונתנו, זכיתי למפגש אישי מיוחד לקראת החתונה עם מורנו הרב יהושע צוקרמן זצ"ל.
בתוך הלו"ז העמוס והצפוף, ובין כל יתר המשימות שמוטלות על חתן ערב חתונתו, עצרתי לרגע את המרוץ לחופה ונכנסתי לכמה דקות לנשום אוויר פסגות מעולם אחר.
דברים רבים נאמרו לי טרם החתונה. דברים יקרים וחשובים. כל אחד האיר בפניי נקודה יקרה ומשמעותית. ועם זאת, את דברי הרב צוקרמן מאותו מפגש אישי קצר, אני נוצר בלבבי באופן מיוחד. לפעמים, כשהזמן קצר, מזקק אדם את החשוב בעיניו וכומס אותו במילים ספורות. כאילו מבקש למסור את מה שנראה בעיניו כיקר באמת. את התמצית.
לא אדייק במילותיי, אך תורף הדברים היה ברוח הזאת: 'תפקידך בבית הוא להיות איש חסד. לעסוק בנתינה. להשפיע. לא לבקש לקחת לעצמך אלא לתת'. כל היתר היה הרחבה של הנקודה העיקרית הזאת. אם אינני טועה הרב הציע להגיד כמה מילים שקשורות ליסוד הזה בזמן כיסוי הינומת הכלה (מכל העניין הזה אני זוכר רק שניסיתי לומר לאשתי משהו עם פעולת הכיסוי אבל בפועל בעיקר הסתבכתי עם ההינומה... שתי פעולות בבת אחת עבור גבר זו מטלה שלמעלה מכוחותיו...).
חלפה שנה מיום הסתלקותו של הרב צוקרמן זצ"ל, בג' באלול, יום הסתלקותו של מרן הרב קוק זצ"ל. הרב ותלמידו הנאמן, הדולה ומשקה מתורתו לעדרים. "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ". ובשבוע של התוועדות בין נשמת מרן הרב קוק זצ"ל לבין נשמת מורנו הרב צוקרמן זצ"ל, ראוי לעסוק בתורתם המאירה הנוגעת באותה תמצית שנאמרה ערב חתונתנו.
כן אנחנו שניים
שנה בדיוק לפני הסתלקותו, בג' באלול, העביר הרב צוקרמן זצ"ל, שיעור שנערך ונדפס בספר "שיח קודש" (עמ' ז-כז). בשיחה זו בירר את מה שהגדיר כיסוד היסודות של התורה, ושל תורת הרב קוק זצ"ל: "יסוד היסודות הזה, שישנה נטייה לשכוח אותו ועל כן צריך תמיד לחזור ולהזכיר אותו, הוא שאנחנו תמיד שניים. כלומר, לעולם יש בנו שני צדדים – צד בחירי בו כלולים המעשים שלנו – המצוות, לימוד התורה, התשובה והמנהגים הטובים והקדושים, וצד אלוקי, דהיינו רצון הבורא שבנו המהווה ומחייה אותנו, אשר הוא הרוצה והמצווה אותנו על כל המעשים וההנהגות שאנו מקיימים בבחירתנו".
על הנקודה היסודית הזאת חזר הרב בווריאציות רבות ושונות. העיקרון הזה היה תמצית של דברים רבים אותם חזר ולימד: המצוות והמעשים הטובים הם גילויים וביטויים של הממד האלוקי שקיים בנו ושמהווה ומחייה אותנו. "שהתורה באמת כתובה בנו, בעצם חוקי חיינו, ושאת אותה הוויה אנו שואפים לגלות יותר ויותר על ידי עשיית רצונו בתורה, במצוות ובתשובה..."
את העיקרון הזה פירט הרב לארבע מדרגות שמאירות את יסוד התשובה שחידש הרב קוק זצ"ל. תמצית ארבעת מדרגות התשובה הוא: א. התשובה דוחה את הפסולת; ב. התשובה מעלה את הקטנות לגדלות; ג. התשובה מעדנת את הרצון; ד. התשובה מגלה את טבע החיים האלוקיים שבנו. ארבעת הבחינות הללו דורשות הרחבה רבה אך ננסה להלן לתמצת אותן בצורה פשוטה ככל הניתן.
ארבע מדרגות התשובה
ניקוי הפסולת: התשובה בבחינה הבסיסית ביותר נוגעת בחוויה הקיומית ביותר של ניקוי הפסולת, הרע, מגופנו ונפשנו. זאת הדוגמא בה משתמש הרב קוק: "פליטת החומרים המזיקים" (אורות התשובה ה, א). לפני שמבקשים לטפס למעלה, יש להשיב את הטבע אל כנו הבריא. זוהי התשובה הבסיסית.
מקטנות לגדלות: לאחר שסילקנו את המיותר מגיע השלב בו אנו רוצים להעלות את הטוב שיש לנו למקום גבוה יותר. משל לזוג עם קשר טוב שרוצה להעמיק את הקשר ולגלות עוד ועוד דרכים לבטא את האהבה ביניהם. התהליך הזה הוא גילוי תמידי. עלייה מקטנות לגדלות (שם יד, א)
עידון הרצון: כל התהליך שתואר עד עתה, מקבל כעת משמעות עמוקה יותר – עבודת התשובה תפקידה לגלות את הרצון האלוקי שטמון בנו. איננו מבקשים רק לנקות פסולת או להתעלות מקטנותנו אלא לגלות יותר את הרצון הפנימי, האלוקי שקיים בתוכנו. זוהי נקודת מפגש בין הרצון הבחירי של האדם לרצון האלוקי המפעם בו (שם טו, א).
לשוב אל הטבע: בדרגת התשובה הזאת, לא רק רצון האדם נעשה שייך לריבונו של עולם אלא ממש כל כולו נעשה שייך אליו. והשייכות הזאת מגלה עוד ועוד מהרצון האלוקי. המדרגה הזאת שייכת אל מושג השיבה אל הטבע. הקודש שבטבע. אחדות חיי הטבע שבנו עם שורשם האלוקי (אורות התחיה ל).
נדמה לי, שבהדרכה הקצרה ערב חתונתנו, גנוזה כל תורת התשובה שתמצת הרב על רגל אחת; ההתמקדות בנתינה ובחסד היא ביטוי לרצון האלוקי שקיים בתוכנו ומבקש להיטיב. כך נפלטת הפסולת מחיינו, כך מתגברת האהבה עוד ועוד, כך הרצון האגואיסטי מתעדן וחושף את הרצון להשפיע ולתת, וכך אנו מגלים שכל חיינו, האישיים והזוגיים, הטבעיים והרוחניים, הם חיי קודש. חיים של שניים ההולכים ומגלים אט אט את האחד שעומד ביסודם.