יש משהו מוזר להתחיל ביקורת על הופעה באזהרת ספוילר.
הרי אם מדובר במופע רגיל של זמר שעולה על במה ומבצע את שיריו המוכרים -אין ממה להזהיר, ואם מדובר בערב חד פעמי שנרקח במיוחד עם הפקה מושקעת והרבה זמרים – אין את מי להזהיר. מי שהיה כבר היה, ומי שלא, כנראה שגם כבר לא יהיה.
לכן, חגיגות סיום הקיץ של מועצה אזורית מטה בנימין בבריכת הסולטן הכניסו אותי קצת למלכוד. מצד אחד מדובר בערב ייחודי ומושקע בו אביתר בנאי אירח שלושה זמרים גדולים לביצועים בלתי נשכחים, ומצד שני המופע הבאמת מיוחד הזה חוזר הערב לסיבוב שני. אז הנה, הזהרתי.
ולענייננו, עצם הבחירה באביתר בנאי לחגיגות סיום הקיץ הייתה נראית קצת תמוהה. אביתר הוא יוצר ענק, שלא תבינו לא נכון, אבל מי שחתום על שורות מופתיות כמו "אבא בוכה על בן בוכה על אבא" ו"הפחד, החושך, סוגר אותי" הוא לא בדיוק האסוציאציה הראשונית שלי למילה "חגיגה"...
נכון, היו לא מעט רגעים בהם הקהל קם על רגליו בהתלהבות, למשל ב"שלח לי מלאך" או ב"שירו של שפשף" או בניגון בסוף, אבל המשותף לכולם היה שהם לא היו שירים שלו. את שלח לי מלאך כתב בן דוד שלו, יובל, ממשינה, ושירו של שפשף היה מחווה לביצוע המקורי של אחיו מאיר.
ההברקה האמיתית בבחירה באביתר התגלתה כשהאורחים התחילו לעלות על הבמה. עידן עמדי, נתן גושן ואביב גפן עלו אחד אחרי השני בהפרשים של עשרים דקות, את כולם הוא קיבל בחיוך ובאהבה ללא גבולות, עם כולם הייתה לו כימיה מיידית. בדיבורים, בשירים, באווירה, לרגע היה אפשר לדמיין שהם צמד שמופיע כבר עשרים שנה ביחד. כל יום שאין לו תכנית בטלוויזיה שבה הוא מארח זמרים לשיחה וביצועים משותף הוא יום מבוזבז...
אביתר נתן לכל אחד מהאורחים את מלוא הכבוד והבמה, וכך גם כשנתן גושן זז לאחור בפזמון האחרון של "יפה כלבנה" וסימן לאביתר שהגיע תורו לשיר, אביתר התעקש להשאיר את הבמה לאורח המיוחד שחוץ מהביצוע המתבקש (וגם הקצת נדוש) ל"נחכה לך" גם ירד לקהל והרים אותו על הרגליים עם ביצוע מהפנט ל"באתי לחלום".
גם עידן עמדי אחרי שני דואטים בלתי נשכחים ל"חלק מהזמן" ו"אותיות פורחות באוויר" קיבל את הבמה, ושיתף את הקהל בכך שהוא והלהקה עשו חזרות על שיר ספציפי, אבל ברגע האחרון הוא החליט לבצע שיר אחר ולהקדיש אותו לשבויים ולנעדרים. הלהקה ירדה מהבמה, ועמדי נשאר עליה לבדו, עם גיטרה ומפוחית, ונתן ביצוע מרטיט ל"נגמר".
אביב גפן, או "הרבי שלי" כפי שאביתר הציג אותו בחיוך, אמנם לא ביצע אף שיר לבד, אבל ביצע לא פחות מארבעה דואטים עם אביתר כשהם מתחלפים במקומם על הפסנתר והגיטרה בין שיר לשיר. אז חוץ מ"יש שמיים מעליי" שהוא דואט מקורי של השניים, גם זכינו לראות את אביתר נכנס לנעליו של אריק איינשטיין הגדול ב"יומן מסע", ואת השניים משלבים כוחות בביצוע יפיפה ל"קוצים" של אביב ועידן רייכל וביצוע שהיה, לפחות בעיניי, השיא של הערב – "עד מחר" של אביתר.
ברמה הטכנית היה מעט מקום לשיפור, אם זה במסכים שמשום מה הוציאו חוזה נגד המצח של אביתר והתעקשו להציג רק שני שליש מהפרצוף שלו בכל רגע נתון, ואם זה בעמידה בזמנים – במיוחד כשמדובר באירוע בירושלים שרוב הנוכחים בו מגיעים מישובים שחלקם במרחק של יותר מארבעים דקות נסיעה ועוד צריכים לחזור הערב הביתה.
אבל אחרי הכל, כן חגיגה לא חגיגה, כן איחור לא איחור, כן מסכים לא מסכים, אם יש משהו שההופעה אתמול הבהירה (וכנראה שההופעה היום תשחזר), זה שאביתר יש רק אחד – גם כיוצר, אבל קודם כל כאדם.