'לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד--כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם'. המחוקק הישראלי בסעיף 290 לחוק העונשין אוסר על לקיחת שוחד, מתן שוחד ותיווך שוחד, ועם השנים אף החמיר גם כלפי המתכוון לתת שוחד.
אך התורה בפרשתנו מקדימה ללאו זה של שוחד מספר דרישות ותובנות; הראשונה בשיעור מבוא למשפט, מלמדת אותנו התורה את היסוד הבסיסי שעל עם ישראל להפנים בטרם כניסתו לארצו. עד עתה נהגה עצת יתרו, הלכה למעשה, בהעמדת שרי אלפים, שרי מאות, ושרי עשרות, כדי להקל על משה רבנו שלא יבול מעומס התיקים. עתה, רגע לפני כניסתכם לארץ, דעו כי תנאי בסיסי לכך הוא, 'צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ...', ההתנהלות המוסרית משפטית של האומה עומדת כאבן בוחן ליכולת חייה בארץ.
כדאי הוא מנוי דיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. תפקיד הדיינים להחיות את ישראל על ידי רדיפה אחר הצדק והיושר בחיי היום יום. ללא רדיפת הצדק, אין טעם לייחודו של עם הסגולה על אדמתו.
אך עוד בטרם מינוי הדיינים, שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך. לא נאמר לכם אלא לך. על איש ישראל מוטלת החובה להעמיד לעצמו יכולת שפיטה ושיטור עצמיים בטרם יעשה מעשה. למנות שופטים ושוטרים כדברי בעלי המוסר בכל שעריך, ברמ"ח אבריך. זה בפן הפרטי, במעגל הפנימי.
בפן הציבורי, במעגל האומה, 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ', אומר רש"י, מלמד שמושיבים דיינים לכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר, ורשאי הנתבע לומר לתובע אלך לבית דין הגדול של השבט, לבית-דין הגדול בחכמה. וראוי לשים לב ללשון.
בית דין עליון לא נאמר, אלא בית הדין הגדול. אין בתורה בית משפט עליון, אין שופטים עליונים, עליון יש רק אחד ושמו אחד. יש בית-דין הגדול בחכמה, יש סנהדרין. סנהדרין שמקור סמכותה בפרשתנו – 'כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ , על איש ישראל לעשות חמש פעולות: וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ בּוֹ. וּבָאתָ... וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. ועָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', ושָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ'.
שנים רבות זכינו והסמכות ההלכתית הייתה של הסנהדרין אשר ישבה בלשכת הגזית שבעזרתבית-המקדש, כשהיא שואבת את סמכותה ההלכתית 'מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'' עד אשר גלתה. מקור השם סנהדרין הוא ביוונית ופירושה המקורי הוא "מועצה" או "מקום כינוס", ובאופן מילולי: ישיבה ביחד. כך נקראו מועצות ובתי דין שפעלו בשווקים של ערי יוון העתיקה.
חז"ל בחרו בלשונם הזהב לבקר מילה שמקורה ביוונית, כי היא אכן מבטאת את מטרת המקום - כינוס של חכמים, של חכמים שיתמנו לשפוט צדק. כי במקום השפיטה יש למצוא ענווה וחתירה לצדק של אמת ויציב ונכון וקיים, ולא עליונות, התייהרות והתנשאות. לא זו אף זו, גם את הצדק יש לרדוף בצדק, ללא עינוי דין וכדומה. ככתוב, 'צדק צדק תרדוף'. כפי שהיה מפרש זאת הבעל שם טוב, את הצדק הוי רודף בצדק, עשהו בדרכים צודקות, ואל תעשה מעשים שאינם צודקים לשם שמים...
יתר על כן, יש בפרשה גבולות גזרה ברורים. לא בכדי בהמשך פרשתנו מופיעה פרשת המלך, 'שום תשים עליך מלך', בחינת רשות מחוקקת. התורה מבחינה הבחנה ברורה בין הרשויות, יש לנו את חוקי ומשפטי התורה, ויש אפשרות של חקיקה על ידי המלוכה, אך אין השופטים רשאים להרחיב את סמכותם לא מימין ולא משמאל, לא הכל שפיט, אל להם לנגוס לא ברשות המבצעת ולא ברשות המחוקקת. 'לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט' - אל להם להתערב, לשנות על דעתם את רצון וכוונת המחוקק, ובוודאי שלא לבטל חוקים. ולעומת על הרשות המבצעת ליישם פסקים ולא לשפוט.
'לֹא תַכִּיר פָּנִים'. כשופט אינך רשאי לבוא לבית הדין עם האג'נדה הפרטית שלך ואז להכיר פנים למקורב לאג'נדה' או לקליקה שלך, תהיה אשר תהיה, ובוודאי לא למנות הרכבי שופטים או דיינים כדי להגיע ליעד מסוים. רק אחר הבנה זו, בא הציווי על איסור לקיחת שוחד. אך דומה שאיסור לקיחת שוחד, מצד אחד מצומצם ביחס למחוקק הישראלי, וכהערת בעל ערוך לנר, למה לא הזהירה תורה גם על 'לא תתן שוחד', כפי שהזהירה באיסור ריבית, בה קיים איסור 'לא תשוך' ו'לא תשיך', הן ללווה והן למלווה?
אלא, לדבריו, אין בנתינת שוחד איסור מצד הנתינה עצמה כמו ריבי, אלא רק מצד גרימת הטיית המשפט שנגרמת. ובאמת הרמב"ם בהלכות סנהדרין כ"ג, הלכה ב', כותב 'כשם שהלוקח עובר בלא תעשה, כך הנותן, אך מבהיר כי הנותן לא עובר על לא תעשה של נתינת שוחד, אלא משום 'ולפני עוור לא תתן מכשול'.
מאידך 'לא תעשה' זה של קבלת שוחד, מורחב בתורה בהרבה מזה שמבקש המחוקק הישראלי לפיו יש נותן, מקבל ופעמים אף מתווך. קדמו לו בפרשה, 'לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט' ו'לֹא תַכִּיר פָּנִים', אך הוא היחידי הבא עם נימוק, 'וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם'. עיני הדיין לזכות ל'עין בעין יראו', מתעוורות באחת עם קבלת שוחד, כפי שמורנו הרב צבי יהודה היה מסביר את המילים "עין בעין" כשמתאימים את העין שלנו לעין ד', לעין האלוקית, לעין העליונה ואליה בלבד, ומסתכלים במבט האלוקי על המציאות, או אז לא מתעוורים ורואים ומגיעים אל הצדק האלוקי.
אך לא רק שוחד מאחר מעוור ומסלף, אלא יש וגם שופט או דיין משחד עצמו, כשחושב שתפקידו יתר על מידתו, וממרום התנשאותו בטוח שעשרה קבין של חכמה ירדו לעולם היישר לבית מדרשו. לא בכדי בסנהדרין היו יושבים בחצי גורן, כך שכל דיין ראה ויכול היה להאזין לדברי חברו, ומתוך כך לחתור לצדק. בליל יום כיפור מתפללים אנו בפיוט 'סלח נא אשמות', 'סלח נא סילופם'. סילוף גרוע משקר, כי השקר גלוי הוא לעין, ואילו הסילוף בנוי על חצאי אמיתויות הנותנים חזות של אמת לדבר שקר. הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה... וְצַדְּקֵנוּ בַּמִשְׁפָּט.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל