"נולדתי למשפחה חילונית בקיבוץ כפר הנשיא", מספר ציון דוארי, 67, נשוי ואב לשמונה המתגורר במצפה נטופה, גנן ואיש חינוך שבימים אלה יוצא לפנסיה.
"אבי במקור מפולין, ובדרך נס נמלט מהשואה. מספר נציגים הגיעו לבית הספר שלו, בחרו מספר ילדים, והציעו להם לעבור לבדם לאוסטרליה. סבא וסבתא שלי שאלו את הרב סולובייצ'יק לדעתו, והוא, שכנראה הרגיש מה הולך לקרות, אמר שמי שיכול לברוח שיעשה זאת. אמי נולדה באנגליה, ובגיל צעיר היא ומשפחתה עברו לסידני כי סבי קיבל שם משרה של חזנות, ושם הורי הכירו.
"למשפחות שמהן באו הורי היה רקע דתי, סבא וסבא רבא שלי היו חזנים, ובשלב מסוים ההורים שלי התקרבו קצת שוב למסורת. למשל, התחלנו פתאום לעשות קידוש בבית, למרות שבקיבוץ זה היה מאוד לא מקובל. מעבר לכך, למרות שהיינו חילונים, הבית היה בית יהודי חם. ברוך ה' אמי האריכה ימים, נפטרה בגיל 97, ובלוויה שלה דיברתי על נקודה הקשורה אליה שליוותה אותי מהילדות.
''יום אחד ראיתי אותה עצובה, ממש בוכה, שאלתי אותה מה קרה והיא ענתה ששמעה בחדשות שיהודי נכנס לכלא בברזיל. שאלתי אם מדובר בקרוב משפחה שלנו, והיא ענתה שלא, שפשוט מדובר ביהודי. הדבר הזה מאוד נגע בי, ושאלתי את עצמי איך היא בוכה - על אדם שהיא בחיים שלה לא פגשה - כאילו שזה הבן שלה. בזכות כך הבנתי את הייחודיות של עם ישראל, את הקשר החזק שיש בין כל היהודים''.
"הילדות בקיבוץ הייתה שמחה ונעימה, גרתי בבית ילדים, והחברים היו כמו אחים בשבילי. יש לי רק אח אחד, הורי רצו הרבה ילדים אבל לא זכו לכך, וגם אחד מילדיהם נפטר בגיל צעיר. בתוך כך, אני יכול לומר שהאמונה בה' הייתה טבעית לי ממש מילדותי. פשוט היה לי ברור שיש אלוקים, ולכן דיברתי איתו הרבה. אחרי התיכון המשכתי לשנת שירות במעלות, וכמה חודשים אחרי שהגענו לשם התרחש הפיגוע המפורסם. לפני שהמחבלים נכנסו לבית הספר הם נכנסו לבית של שכנים שלנו, ורצחו בו כמעט את כל בני המשפחה. היחידה ששרדה הייתה בתם בקטנה, שלאחר מה שקרה אימצנו אותה בגרעין. תודה לאל אמא שלה הספיקה לזרוק אותה מתחת למיטה כשהיא הבינה מה קורה, ובזכות כך חייה ניצלו. היינו שותפים בפינוי הפצועים מבית הספר, והחוויה הזו הייתה מאוד קשה עבורנו. המראות שראינו היו מאוד קשים.
"בזמן מלחמת יום כיפור הייתי בן 18, מעט לפני גיוס, ועבדתי בשדות על הטרקטור, באיזור עמק החולה. בימים הראשונים של המלחמה היה בלאגן גדול, ותוך כדי העבודה אני רואה טילים עפים מעל הראש שלי. אח שלי נלחם בחרמון, 20 ק"מ ממני, והיה פחד גדול. לקראת הערב התארגנתי לחזור לקיבוץ, ואני רואה את ההורים שלי מגיעים לשדה שבו עבדתי. הייתי בטוח שהם הולכים להגיד לי שאח שלי נפל, אבל הם באו לקחת אותי כדי שנסע אליו ביחד לבקר אותו וזה מאוד הרגיע אותי".
בין שמיים וארץ
"אחרי השנה במעלות התגייסתי לסיירת צנחנים, ועדיין היהדות מבחינתי הייתה בצד, לא קשורה לחיי. אחרי הצבא חזרתי לשנה בקיבוץ, ועבדתי בגינון. בתקופה ההיא הייתה אצלנו בקיבוץ בחורה משכבה מעלי שחזרה בתשובה, ואיפשהו הדבר הזה הדליק אצלי משהו. באותו זמן גם התפתחה הזוגיות שלי עם מי שלימים הייתה אשתי הראשונה, והתחלנו להתעניין ביהדות ורוחניות. טסנו להודו יחד דרך אנגליה, הגענו לאחד מבתי החב"ד בלונדון, ונכנסנו לשיעור שממש עשה לנו מהפך בכל הנושא. הרב היה בעל תשובה, ופתאום הופתענו מהרלוונטיות של פרשת השבוע לחיים שלנו כיום. ביומן המסע שלי כתבתי שבלילה ההוא ניצתה האש של החזרה בתשובה.
"אחרי הודו המשכנו לנפאל, ושם התחלנו את תהליך התשובה באופן מעשי. קיבלנו על עצמנו כמה מצוות, וגם התחלנו ללמוד תורה. מנפאל טסנו לסרי לנקה, תאילנד, ואז לאוסטרליה כי יש לי שם קרובי משפחה ושם שמרנו שבת בפעם הראשונה. משם המשכנו לניו זילנד, ושם, אצל שליח בני עקיבא, הנחתי תפילין בפעם ראשונה מאז הבר מצווה והתחלתי לחבוש כיפה".
מתי החלטת לקחת את עניין התשובה למקום של לימוד תורה משמעותי?
"אחרי שחזרנו לארץ רצינו להתחתן, הבנו את החשיבות של העניין, ובאופן טבעי גם רצינו להעמיק בלימוד התורה. נסענו לירושלים ושאלנו אנשים איפה אפשר ללמוד תורה, המליצו לנו על מכון מאיר ואחרי החתונה הגענו. אני למדתי במכון במשך שנתיים וחצי, אשתי למדה תקופה מסוימת במכון אורה, ואחר כך עברנו לאלון מורה והחלטתי שאני הולך להוראה. גרנו שנתיים באלון מורה, ולאחר מכן חזרנו לירושלים. בתקופה ההיא עברנו משבר בזוגיות ובעקבותיו התגרשנו, ואחרי שנה וחצי התחתנתי שוב. את השידוך השני עשה לי הרב יואב מלכה, עם בעלת תשובה מקיבוץ של השומר הצעיר. אני חושב שזה היה השידוך הראשון שלו.
"בתחילת שנות התשעים עברתי עם אשתי הראשונה צפונה למצפה נטופה, כדי להיות קרוב לאמא שלי, וכשהתחתנתי בפעם השנייה אשתי הצטרפה אלי לשם. ברוך ה', מהנישואים השניים נולדו לנו עוד שלושה ילדים. בשנים הראשונות עבדתי כמחנך, ולאחר מכן שילבתי בין תורה וסביבה. החיבור בין שמיים וארץ מאוד מעניין אותי, בזה אני לרוב עוסק ואת זה מלמד. אני מורה דרך ומלווה טיולים, ובנוסף לכך אני גם מאוד אוהב לרקוד. רקדתי בחתונות אבל זה לא הספיק לי, ולכן למדתי ריקוד בבית ספר נפרד לגברים בשם 'כל עצמותי' בירושלים. אני אוהב לשלב בין דברים, וגם הרב קוק מדבר על העניין הזה, על החיבור וההרמוניה. דבר נוסף שהרב קוק מדבר עליו ואני מאוד מזדהה איתו הוא הבעייתיות שיכולה להיות בדתיות, כי לפעמים היא יכולה לצמצם את עבודת ה' האמיתית. יש משהו שמאחד את כולנו, ולפעמים הדתיות מצמצמת את ראיית העולם הנכונה.
"אגב, אפרופו הרב קוק, אני יכול לומר שאת כל היסודות שלי קיבלתי במכון מאיר, את הנקודה המהותית של 'דרך ארץ קדמה לתורה', את הערכים החשובים בחיי. מבחינתי תהליך התשובה הוא מאוד ארוך, תהליך תמידי שנמשך כל החיים, ובכל פעם מגלים בו עומקים חדשים. ובכלל, דרושה המון סבלנות בתהליך התשובה. סיימתי ללמוד במכון לפני כמה עשרות שנים, אבל אני עדיין רואה הרבה פעמים את החיוך של הרב ביגון מול עיני. הרב ביגון היה אומר לנו 'אתם הדורות שהנביאים התנבאו עליהם', והמשפטים המחזקים שלו הולכים איתי לאורך כל חיי".
--
לכל התכנים של אבנר שאקי לחצו כאן
לתכנים נוספים מבית ערוץ מאיר לחצו כאן