את הדברים הבאים אני כותב לא כי זה נוח וכיף אלא בגלל שזה נחוץ וחיוני. זוהי חובה. וכפי שאמר לאחרונה הרב טאו: "אכן, עלינו להיות מלאים באהבה ובאמונה... אך עם זאת, כיום, לנוכח חריפות הדברים הבאים לבלע את כל הקדוש והיקר לנו, אין די ללמד אמונה ולחנך לאהבה, אלא חובה להשמיע ביקורת. כאשר ישנה סכנה צריך להציל ממנה!..."
בשבוע שעבר התפוצצה פרשיה חמורה בה נחשף, בעיתון בשבע, בית ספר דתי אשר נמנע מלחשוף בפני ההורים תלמיד שלמעשה היה תלמידה! מבלי להיכנס לפרטי העניין, קל להבין את הזעזוע שחשו הורי התלמידים להם נודע הדבר. זעזוע על ההשתקה ועל הניסיון להעביר דבר כזה כביכול מתחת לרדאר של ההורים והתלמידים.
אפילו בקרב מי שעד לא מכבר השמיעו קולות מתונים וליברליים לגבי הסוגיות הפרוגרסיביות נשמעים לאחרונה קולות של שינוי מגמה. וכך כתבה לפני כשבוע רחלי מלק-בודה בעיתון מקור ראשון בעקבות מקרה אחר אליו נחשפה ממכרים שלה באמריקה: "אפילו אני, הבקושי דתייה מינוס, לא הצלחתי לעצור את ההלם... איני מהנוטים להזדעזע והבעתי במספיק זירות את עמדותיי הדי מכילות כלפי האוכלוסייה הלהט"בית, אבל כששמעתי מגורם שאינו בעל אינטרס איך מציאות פרוגרסיבית מוקצנת נראית בשטח, לא יכולתי להישאר אדישה. כל הפתיחות שניסיתי לגייס לא הצליחה לעצור את התחושה הפנימית שמשהו מאוד מטריד קורה פה.
עד היום, כשהייתי שומעת את צמד המילים טרלול פרוגרסיבי, הן היו גוררות ממני תגובה כמעט אלרגית. ייחסתי אותן להיסטריה של גורמים שמרניים שהזיזו להם את הגבינה. לא הבנתי למה הם כל כך מאוימים. היום, אין לי אלא להודות, אני קצת יותר מבינה". אז לכל מי שנרדם בשמירה, להלן טעימה קטנטנה ממה שמתרחש מעבר לים ומגיע אלינו בגלים.
להאמין שיום הוא לילה
לפני כשלושה חודשים, התראיין בעילום שם אזרח אמריקאי לאחד האתרים בארץ. אותו אזרח, הקים עמוד פייסבוק בשם: "ארצות הברית המועצות" (TheUSASSR), " העמוד מתמחה בפוסטים מנומקים ומפורטים שמדגימים כיצד בשם המאבק למען שוויון ונגד גזענות נרמסים ערכי חופש הביטוי, אמת מדעית שלא עומדת בסטנדרטים של הפי-סי מוקעת מהמיינסטרים ואנשים שלא מיישרים קו עם האג'נדה הפרוגרסיבית נרדפים, מבוטלים ומסולקים ממשרותיהם". וכך הסביר על המגמות ההרסניות של מקדמי עמדות מגדר פרוגרסיביות:
"מאפיין מרכזי של המאבק הטרנסי הוא הניסיון לכפות אמונה מסוימת, אשר מנוגדת לחוויה הבסיסית שלנו, בנוגע לאופן בו העולם עובד, כלומר שמין האדם נקבע על ידי תחושתו האישית ולא על ידי הביולוגיה שלו. האמונה המסורתית לפיה הינך גבר או אישה בהתאם לאיברי הרבייה ולכרומוזומים שלך נחשבת 'שיח שנאה' ו'מכחישה את החוויה' של טרנסים. אבל איך אפשר לטעון שהיא לא עמדה לגיטימית?..."
"ובאיזו זכות דורשים שאנשים יאמצו תפיסת עולם שאינה מגובה בדבר מלבד רגשות? זה מקומם אנשים באותו אופן שהיה מקומם אותם לו היו מאלצים אותם להאמין שיום הוא לילה". איך תמונת המצב העגומה הזאת מאירה באור חדש מצווה שמופיעה בפרשת כי תצא?
חפץ או חובה
התורה מצווה בפרשת כי תצא: "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה" (דברים כב,ה). טעמים שונים נאמרו בדין איסור 'לא ילבש' ונדמה שכיום, בחסות הפרוגרס, הדברים הולכים ונעשים יותר ויותר רלוונטיים. נראה שבמוקד האיסור ישנה הכוונה מהותית הקשורה לתכלית האדם. נעיין בדברי הראי"ה קוק בביאורו "עין איה" לגמרא בשבת (סז, א). הגמרא עוסקת במנהגי האמוריים, עובדי האלילים הקדמונים, וכך נאמר שם: "הוא בשמה והיא בשמו, יש בו משום דרכי האמורי"(=אדם המבקש שהוא יקרא בשמה של אשתו והיא בשמו כסגולה), וביאר הרב קוק:
"יסוד דרך ד' הסלולה בישראל הוא מילוי החובה... נוצר האדם על פי גורלו להיות איש או אשה - היינו למלא תפקיד ידוע בהוויה... דרכי האמורי נוסדו על ההנחה המגושמה (=החומרנית) שהחיים הם 'מילוי-החפץ', לא 'מילוי-חובה'. את החפצים אפשר להחליף על פי השפעת חפץ יותר מלבב..."
הרב קוק מבאר בדבריו שיסוד ההבדל בין עבודת האלילים בימי קדם (והנוטים אחריהם בימינו...), לבין דרך התורה והמצווה הוא מילוי החובה והתפקיד לעומת מילוי החפץ, סיפוק המאוויים האישיים. כאשר הגורם המניע הוא החפץ האינדיבידואלי, המנותק מן התפקיד והייעוד, השאלה היא רק מה יוכל האדם לקבל וממה הוא עשוי ליהנות יותר.
זהו, כך נדמה לי, השורש העמוק של מלחמת התרבות של ימינו: האם האדם ממלא בעולם חובה או חפץ. זוהי תודעת חיים מקיפה שכוללת בין השאר גם את היחס אל הגוף בו נולדנו. המין הביולוגי בו אדם נולד איננו רק חוויה מענגת אלא חובה שהוטלה עליו מאת בורא העולם. פירוש המילה 'פרוגרס' בעברית הוא קידמה. אלא שלאמיתו של דבר זריחת שמש ה'קידמה' הזאת איננה אלא שקיעה תרבותית, ועל שקיעה תרבותית שכזאת אמר כבר הנביא ישעיהו (ה, כ): "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר".