פרשת כי תצא שוברת שיא וכלולות בה 74 מצוות העוסקות בענייני משפחה, עבודה, יחס אל בעלי חיים, התנהלות בעת מלחמה, ועוד. מתוכם נביט בשלושה סיפורים: אשת יפת תואר, בן השנואה ובן סורר ומורה.
הרעיון המקשר בין שלושת הסיפורים עוסק בסיטואציות אנושיות שיש בהן הכל: יצרי אהבה ושנאה, נעורים ויחסי הורים - ילדים. אדם יוצא למלחמה, מסכן את גופו ונפשו ובמציאות כזו יכולה להיווצר חולשה רוחנית. התורה ערה למציאות כזו ואומרת שבמידה וקרה שבמהלך שהייתו של לוחם לאורך תקופה ארוכה במרחק פיסי ורוחני מן הבית ואשתו, מתאהב לפתע באישה יפת תואר, הרי שעל אף התנגדות התורה לנישואי תערובת היא מתירה זאת.
היצרים הפועלים בשעת מלחמה, כאשר בימי קדם ידועה הייתה שיטת הפיתוי של הלוחמים בשדה הקרב כדי להחלישם ולהסיטם ממטרתם- אז הוא יוכל לשאתה לאשה, עם כל הכרוך בהתמודדות המשפחתית והזוגית כשיביא אותה לביתו.
הסיפור השני שזור בראשון: במקרה שלאדם ישנן שתי נשים - אחת אהובה והשנייה שנואה (אולי התוצאה של אשת יפת תואר) - מה גורל הירושה? אוסרת התורה על הבעל המוריש לבכר את בן האהובה על פני בנה הבכור של השנואה ולהוריש לו יותר.
הסיפור השלישי שבו נעמיק: בן סורר ומורה; זוג הורים נורמטיבי שמקדישים לילדם את חייהם, ולמרות הכל הבן ממאן ללכת בתלם. כל דור והתלם שלו, כל דור ו"נורמליותו" שלו.
במונחי התורה מוגדר אותו הבן כ"זולל וסובא"- בן מורד שלא מסתפק בכל הטוב שמעניקים לו הוריו. זה מתחיל בקטן, ממשיך בהצקות בלתי פוסקות ובמקרי קיצון הוא אף מקלל ומכה את הוריו כדי להשיג את מבוקשו- אזי קובעת התורה, כמובן לאחר בדיקות וחקירות רבות ובחינת המקרה אם אכן מתקיים שאותו בן חייב מיתה. מוטב שימות במצב הזה מאשר ימשיך בהתנהגותו משלוחת הרסן והבלתי נשלטת. ואכן, הקשר בין שלושת הסיפורים הוא הערעור במצב המשפחתי ופגיעה ביציבות המשפחה.
ובכל זאת נשאלת השאלה מהו הביג דיל? ילד שובב שמחליט לעשות מסיבת ברביקיו, זולל כמה סטייקים, וגומא חצי בקבוק יין וחוגג - על כך אביו ואימו מגישים אותו בפני בית דין והוא מיועד לסקילה? אמנם הגמרא במסכת סנהדרין מרגיעה אותנו: "בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, אלא דרוש וקבל שכר"- כלומר: מדובר בסוגייה תיאורטית שצריך ללומדה, לחוקרה אבל ברור שבמציאות לא יינתן עונש כבד כל כך.
ועדיין בכל זאת כתבה התורה במפורש: "ורגמוהו אנשי עירו באבנים ומת" - איזו מיתה אכזרית ובפרסום כה גדול? "בן סורר ומורה נידון על שם סופו. ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם" - מדוע? האם בשל החשש שמא יגדל להיות רשע אז הורגים אותו עוד בעודו קטן? ומה המשמעות של כל הפרשיה הזו לגבי ימינו אנו? – האם כל מעשה קונדס, ואפילו חמור כשלעצמו יביא לגזר דין מוות, שמא כשיגדל אותו ילד קיימת סכנה שיהפוך לרשע?
והנה פרשיה דומה באופן עקרוני, אבל שונה בדינה: כשהגר מגורשת עם ישמעאל בנה מביתו של אברהם ושרה, והוא כמעט מת שם במדבר, היא מניחה אותו ומתרחקת כדי שלא תחזה במות הילד, מתגלה אליה המלאך: "....כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" – ישמעאל, אבי אבות המציקים והצוררים של עם ישראל ובאמת היה מגיע לו למות, אבל המלאך מציל אותו בשליחות ה׳, כי נקבע : "באשר הוא שם"!
אומרת הגמרא: "אמר ר' יצחק: אין דנין את האדם, אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר: 'כי שמע אלוהים אל קול הנער באשר הוא שם' – כלומר, גם אם בפוטנציאל הנער צפוי להפוך רשע, דנים אותו לפי מצבו היום ולא צופים פני עתיד- הפוך מאשר אצלנו בבן סורר ומורה- מדוע? זוהי שאלה שניצבת בפני כל אדם: האם הוא במצב של בן סורר ומורה ואז הולך ונעשה רע יותר ויותר, ואז צריך להתייחס אליו כאילו הוא כבר נמצא במצב עתידי של רשעות ולכן דינו קשה? או שמא להתייחס אליו כאל מקרה ישמעאל הנער שעדיין תמים ולא החל ברשעותו זועק לה׳ שיציל אותו ולכן במקרה כזה דנים אותו לפי מצבו הנוכחי ולא לפי העתיד.
לכן, עלינו להביט בעין טובה על כל אדם ולא למהר לקבוע שבוודאות יהפוך הוא לרשע. מאידך, אסור לעצום עיניים, אלא עלינו להיות ערניים לנורות אזהרה שנדלקות כתוצאה מהתנהגויות חריגות שסוטות באופן קיצוני מן הנורמה. מן הראוי להתייחס אליהן ברצינות חינוכית בעודן באיבם, ובדומה למחלה ממארת- ככל שהגילוי והטיפול יעשה מוקם יותר כך ייטב.
פרופ' אבי לוי הוא נשיא המכללה האקדמית דתית לחינוך שאנן בחיפה