עולם הולך ונעלם. בפועל כבר נעלם ממש עולם צבעוני זה של שיגור כרטיסי ברכה לרגל השנה החדשה איש לרעהו ומשפחה לחברתה.
נעלמו מן הרחוב הדוכנים הארעיים עם הכרטיסים הקטנים שופעי הגרפיקה הצבעונית, שהמלים "לשנה טובה תִּכָּתֵבוּ וְתֵחָתֵמו" מתנוססות בגאון ובעוז עליהם, משל ניסו ללעוד בתוכן את כל הברכות שבעולם לרגל השנה החדשה הבאה עלינו לטובה.
המנהג שהתקיים בישראל מאז המצאת הדואר, ווהלך והתפשט מאוד מאז סוף המאה ה-19, בזכות המצאת גלויות הדואר, הציף את הארץ כמה עשרות שנים ושרד אפילו בעשור הראשון למדינת ישראל. אבל הטכנולוגיה דחקה את רגלי הנוסטלגיה. זה החל עם תפוצתו הרחבה של מכשיר הטלפון, שאיפשר חילופי ברכות קוליות, בנימה אישית, והתרחב עם התפתחות אמצעי התמסורת המהירים, הזמינים והחינמיים: דוא"ל וּמסרוני הווטסאפ והפייסבוק והטוויטר ושאר אמצעי הקשר המהירים, המשנעים מסרים וגרפיקה במהירות האור, עם המון בייטים שמעניקים למשתמשים באיכות גבוהה ושלל צבעי הקשת.
כל אלה דחקו את אגרות הברכה היפהפיות לקצווי הארכיון ועשו אותן למוצג מוזיאוני, נוסטלגי, אולפי אפילו דינוזאורי. עולם הולך ונעלם.
האגרות הללו שימשו אמצעי להעברת איחולים יהודיים ואוניברסליים, ומינֵי מסרים דתיים וחברתיים, כולל מסרים ציוניים. נתמקד הפעם בשימוש שעשו יהודים טובים בכרטיסי הברכה להפצת הרעיון הציוני של שיבת ציון. דיוקן הרצל, למשל, פיאר עשרות גירסאות של כרטיסי ברכה, ואחריו דיוקנו של יורשו ד"ר וולפסון.
וכמובן מראות וניחוחות ארץ ישראל: הכותל המערבי, מגדל דוד, קבר רחל ויד אבשלום, לצד המושבות החדשות שהקימו אגודות חובבי ציון והתנועה הציונית. אפילו הצמחיה הארצישראלית, הדקל המיתמר בגאווה אל על, פרדסי התפוזים והאתרוגים, ערי הארץ ונופיה, הכינרת למשל, פיארו את האגרות הללו ושימשו ביטוי לגעגועי העם אל הארץ המובטחת.
אשרי חלקנו שאיננו זקוקים לתזכורות ויזואליות כאלה ואחרות כעדי להציב את ארץ ישראל על ראש שמחתנו. אשרינו שזכינו לחיות את הארץ, לדרוך עליה בנעלינו ממש, להיות חלק ממנה. שנה טובה, שנת בניין וגאולה שלימה.