דברים ברוח כותרת זו מוצגים באתרים שונים, ומסקנתם – "אל תצביע אין בשביל מי, לך לים". לאנשים הקשורים להלכה ולמסורת, וגם למי שאינם כאלה, נועדו הדברים הבאים:
אין אנו הולכים להצביע "בשביל מישהו או למענו", אלא כדי למלא חובה כפי שיתואר בהמשך.
מצוות יישוב ארץ ישראל, אשר אנו מצויים עתה בתוכה, מתקיימת בריבונות עליה. כך כתב הרב סולובייצ'יק זצ"ל, מחשובי ההוגים התורניים ציוניים בדורנו: "רמב"ן כבר ניסח את האמת, שריבונות מדינית בארץ ישראל היא מיסודות של ירושה וישיבה. "שנצטווינו לרשת את הארץ ... ואל נעזבנה ביד זולתנו מן האומות, או לשממה. אי אפשר לפרש אחרת את דברי רמב"ן" (חמש דרשות) קדמו לו עוד אחרונים וראשונים.
כדי לקיים ריבונות, יש לכונן ממשלה. זו חובת כולנו , והדרך המאפשרת זאת היא בהשתתפות בבחירות.
אבל מה נעשה כשאין במי לבחור?
עם ישראל לא נולד אתמול. בהיסטוריה שלו כבר ידע מצבים דומים. כיצד נהג?
בראשון של ראש השנה, אנו קוראים בהפטרה בספר שמואל, על עליית אלקנה ומשפחתו לזבוח במשכן שילה. במשכן מכהנים באותה עת שני כוהנים מושחתים ביותר, חפני ופנחס בני עלי הכהן הגדול. עלי אביהם איננו מוכיח אותם על רעתם. אברבנאל מעיר בפירושו, שאלקנה עולה לשם למרות זאת, כי "לגודל צידקתו" הוא שם את מטרת עבודת המקדש בראש מעייניו, ומתעלם מן המושחתים המצויים שם. ועל פי דברי חז"ל, הוא משדל רבים לעשות כן.
בתפילת מוסף של יום הכיפורים, אנו מזכירים את סדר עבודת היום. מסופר שם שחכמים היו משביעים את הכהן הגדול, שיעשה את עבודת היום כהלכתה. במשנה במסכת "יומא", מתוארת מציאות של כוהנים גדולים שאינם יודעים אפילו לקרוא בתנ"ך, כי שפת אימם ארמית. הגמרא תמהה על כך ומספרת שבבית שני היו כוהנים גדולים אשר קנו את מעמדם בכסף, ולא היו ראויים מלכתחילה לכהן. לכאורה היו חכמים צפויים להחרים את עבודת המקדש, כדי לא לשתף פעולה עם כוהן פגום כזה. אך הם שמו לנגד עיניהם את משימת היום, והבליגו על העלבון שבדבר.
כמו כן מספרת הגמרא שבנין בית המקדש חישב ליפול, והתנא בבא בן בוטא הציע למלך הורדוס לשקם אותו. הורדוס לא היה ראוי למלוך ואף רצח רבים מבין החכמים. הגמרא שואלת כיצד הוצעה משימת קודש זו לרשע זה. היא משיבה שתי תשובות. האחת שהורדוס היה חייב בבנין בית המקדש ככל אחד אחר. רשעותו לא פטרה אותו מן המצוות. השניה – שמשימה זו הייתה כה כבדה, שרק באמצעים מלכותיים ניתן היה לבצעה.
חכמים גם לא נמנעו מלשבח את טיב מעשהו באמרם "מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו".
לו היו כל הנזכרים כאן שבויים ב"טהרנות", בנוסח "אין לי בשביל מי", לא היה אלקנה עולה למשכן שילה, חכמים היו משביתים את עבודת המקדש, כדי לא לשבת עם כהן גדול פגום, ומבנה בית המקדש היה קורס, ובלבד שלא יינתן בידי רשע כהורדוס.
ברור שגם לחכמים היו "קווים אדומים". אלקנה לא היה עולה להקריב בשילה, לו נעשתה העבודה שם שלא כהלכה. חכמי בית שני לא היו משתפים פעולה עם הכהן הגדול , לו חשדו בו שיסטה מדרך עבודת בית המקדש. גם לא היו מציעים להורדוס לבנותו, לו ביקש לשנות את סדריו ואת כיווניו, או לו ביקש לקיים את עבודתו על ידי שאינם כוהנים. אבל כאשר התאפשרו עבודות המשכן והמקדש על פי ההלכה, לא נמנעו חכמים מכך בגלל הבלתי ראויים שהיו שם.
הצדיק כדברי אברבנאל, הוא ממוקד מטרה. הוא מתעלם לכן מפגמים בעושיה.
ובימינו: תפקיד הממשלה לשמור על קיום עם ישראל בארצו, באופן מכובד ונאמן מטרה ככל הניתן. עלינו מוטל לכונן את הממשלה הקרובה ביותר למילוי תפקיד זה. פגמים שאנו רואים, גדולים או קטנים, אינם משחררים אותנו מחובה זו.