פרשת "בשלח" הנקראת בשבת הקרובה, והפטרתה, נושאות כמה תובנות בענייני הימים הנוכחיים. בסוף חלקו של הלוי בקריאה בפרשה נאמר: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
זה ה"מצב החרדי האידאלי", אולם הוא אינו חוזר עוד. כבר בסוף "בשלח" בחלקו של "שביעי", נכתב "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק". "ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.
על גדת ים סוף נאמר לישראל : "ה' ילחם לכם", אולם מכאן ואילך התיאור משתנה. אביגיל אומרת לדוד: "כי מלחמות השם אדוני נלחם" שמואל א' כה, כח. ועל מלך המשיח נכתב: "וילחם מלחמות השם". רמב"ם מלכים יא, ד. ישראל הם הנלחמים את מלחמות השם והוא מסייע ממרומיו.
בני גד ובני ראובן מבקשים שחרור ממלחמת כיבוש הארץ. הם טוענים שאת המלחמות עושה הקב"ה, ולכן חסרונם לא ישפיע. משה כועס עליהם כעס רב ומכנה אותם "תרבות אנשים חטאים". רבי חיים אבן עטר, "באור החיים" מסביר : "אמת כי ה' הוא הנלחם להם, אבל על כל פנים צריכים להזדמן למלחמה". במדבר ל"ב.
"וידי משה כבדים" נכתב במלחמת עמלק. פלא הוא . משה הינו אז בן שמונים. ובהיותו בן מאה ועשרים נאמר עליו: "לא כהתה עינו ולא נס לחה" איך כבדו ידיו ארבעים שנה קודם? רשי מפרש: " מפני שנתעצל במצוה ומינה אחר תחתיו-נתיקרו ידיו". ישנם מספר מדרשים המשערים את סיבת כובד ידי משה. רשי בחר בזה.
ואכן במלחמת סיחון ועוג, ארבעים שנה אחרי כן, משתתף משה במלחמה. דברים, ד, מו.
בענין המלחמות כותב רמב"ן : "כי התורה תצוה בדרך הארץ, ותעשה הנסים עם יראיו בהסתר. ואין החפץ לפניו לשנות טבעו של עולם, זולתי כאשר אין שם דרך בהצלה אחרת" ... פרשת שופטים פרק כ פסוק ט לפיכך צריכה המלחמה להתנהל "בדרך הארץ" ולא בהסתמכות על הנס.
עכשיו נעבור להפטרה. דבורה מצוה על ברק "ומשכת עשרות אלפים איש מבני זבולון ומבני נפתלי". אולם בשירתה, היא מוקיעה ולועגת לשבטים אחרים שלא באו למלחמה, על אף שלא נקראו. אומר אברבנאל: " ועם היות שציוה הא- ל יתברך שיקח בני זבולון ומבני נפתלי, היתה דבורה מתרעמת על שלא באו אותם שבטים מעצמם לעזרת ה' ".
דבורה מכנה את הלחימה "עזרת השם בגיבורים". קשה, השם צריך עזרה? אומר רש"י : "כביכול שמי שעוזר את ישראל כעוזר את השכינה".
טועים בדבר משנה
טעות ישנה מספרת שלומדי תורה פטורים גם ממלחמת מצוה. חסר מן הספר. דבר כזה צריך היה להיכתב ברמב"ם או בהלכות מלכים ומלחמותיהם או בהלכות תלמוד תורה. רעיון זה אינו מופיע לא שם ולא שם. בהלכות תלמוד תורה הוא כותב שתלמידי חכמים אינם יוצאים עם כולם לעבודות ציבוריות . האם לא שם המקום לכתוב שאינם יוצאים אף למלחמה?
וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חי חַיִל רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג: הוא אחד מגיבורי דוד
ועליו הגמרא, ברכות דף יח עמוד ב: רב פעלים מקבצאל - שריבה וקבץ פועלים לתורה; והוא הכה את שני אריאל מואב - שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני;
ועל זה כותב רד"ק : ואעפ"י שהיה בניהו כהן, ואסור להיטמא למתים, להילחם באויבי ה' הוא מצוה וכשציוה הקב"ה להילחם בשבעה גויים ובשאר האומות המצרות לישראל, לא חלק בין כהנים לישראל.
איך אפשר לומר שלומדי תורה פטורים מפני שהם כלויים, כשהלויים עצמם אינם פטורים!
במלחמת השחרור ישבו על מדוכה זו גדולי התקופה. אמר רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל: :"השולחן ערוך פוסק, שעכו"ם שצרו על עיירות ישראל , בעיר הסמוכה לספר, אפילו על עסקי קש ותבן מחללין עליהם שבת, אפילו לא באו עדיין אלא רוצים לבוא"(או"ח שכט וברמ"א).
מהאי טעמא, במצב שאנחנו שרויים בו בעת הזו, עלינו לכאורה להתגייס לצבא לגונן על שארית הפליטה. אלא שרבי אברהם ישעיהו (החזון איש) ואני, נתיישבנו והכרענו בדעתנו דעת תורה, שבתקופה הזו יש הכרח גמור בביסוס עולם התורה...ועת לעשות לה' והרי זה ענין המסור לגדולי התורה. מתוך אתר "דעת תורה".
לו סברו שהם פטורים מעיקר הדין, היו אומרים זאת!
רבה של ירושלים אז, רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, כתב שהיוצאים לצבא חוזרים משם "עקודים נקודים וברודים" וכדי שיישארו יראי שמים, אל להם ללכת. לו סבר שהם פטורים מעיקר הדין, לא היה מביא את הטעם המבייש הזה המעיד על חיסרון גדול בחינוכם.
טועים גם בשיקול הדעת: נוכח החשש מריפיון בשרות הצבאי יש לעשות פעולות חינוכיות . אפשר לקיים שיחות ושיעורי הכנה, כדי לחזק את היוצאים למלחמת המצווה. כשם שיוצאים מן הישיבה לשימוח חתן וכלה או להסיע חתן לקברי צדיקים, או לעסוק בבניין סוכה, כך גם יש לעשות באותה מצוה יחידה הקרויה "עזרת השם". כשראו רפיון בהתנהגות הבנות והנשים, הקימו את בית יעקב. הלוא על כך נאמר: "לעולם יהא אדם ערום ביראה". ברכות יז.
באים ואומרים כי התורה הנלמדת תסייע בידי הלוחמים. אמת. אך זו גם תורתם של בני חמש, חמש עשרה וחמישים. המושיב יוצאי צבא ללמוד , בטענה שתורתם תסייע במלחמה, הרי זה כמושיב רופאים ואחיות לומר תהלים לשלום החולים במקום לטפל בהם!
לימדו היטב וחזרו בכם.