הבחירות הנוכחיות אינן רק חזרה סדרתית על הבחירות הקודמות ששבשו את הסדר הטוב בפוליטיקה והחברה הישראלית, אלא הזדמנות אמיתית מחודשת לתיקון חברתי.
ובראש ובראשונה זריקת חיסון חמישית לאנטי ביבי שגבר על הביביזם בממשלת השינוי האחרונה, וכתופעת לוואי גם השתווה או אפילו השיג את רמת השנאה של הצד הביביסטי. באווירת הימים הנוראיים על כולנו כולל הפוליטיקאים והמיפלגות לעשות חשבון נפש ולנהל בחירות נקיות יותר לפי יותר ערכים ועמדות., ופחות טקטיקות עקומות ונסיונות לעוות את רצון הבוחר. מחילה סליחה וכפרה זו מהותם של הימים הנוראים וניתן לקוות שזה ישפיע על התרככות משמעותית של מערכת הבחירות הנוכחית ושיקום הטוב המשותף בעם ישראל.
הבחירות הקרובות הן הזדמנות נדירה למנף את הצלחתה המדהימה של מדינת ישראל בכל התחומים של הכלכלה הבטחון יחסי החוץ וההתמודדות המרשימה עם הטרור בעזה ויהודה ושומרון. ניתן אפילו לזהות התחלה של התחלה במשילות ובבטחון הפנים. חשוב לא לבזבז כוחות על מערכת בחירות מלאת שנאה ולכלוך, שרובו לא קיים במציאות אלא בעיקר ברשתות החברתיות ובתיקשורת. תחושת הטוב המשותף עוטפת את כולנו לנוכח הנתונים הכלכליים הבטחוניים ואפילו הדמוגרפיים, וגם מול שפע הבעיות המונחות לפנינו אין סיבה להיכנס לתחושת חוסר אונים והשלמה עם המצב.
הפרדוכס בין הטוב המשותף של המדינה ובין המצב הפוליטי המעורער ולא יציב, צריך להסתיים בניצחון ברור של החזרת ראשות הממשלה לנתניהו, בין אם יהיה לו רוב של 61, או גם אם יחסר לו קול אחד או שניים. מה שהתקרא בשעתו "קואליציית השינוי" או כיכול ממשלת האחדות, צריכה להבין שבכוח השיטה של 61 לא נכון לאחוז את עם ישראל בגרונו ולאלץ אותו ללכת לבחירות, חוזרות ונשנות. מכסימום זה יאפשר להם לקרטע עוד שנה כמו השנה האחרונה. הקדנציה הקרובה תהיה ממילא האחרונה של נתניהו ובמידה וכל המערכת תתרכך עשויה להיות שנה טובה אמיתית הבאה עלינו לטובה.
זו לא חזרה לקריאה לאחדות, זו קריאה להתרככות, של כולם. בממשלה הקודמת המילה אחדות היתה כסות לאחדות של מיפלגות אנטי ביבי, שסמנו את נתניהו כרע המוחלט ומקור השנאה והפילוג היחידי בעם. בנט, גנץ, סער ולפיד הוכיחו במידה רבה שהם למדו מביבי, ואפילו עלו על מורם ורבם נתניהו בקומבינות פוליטיות ובעיוות רצון הבוחר. גנץ הגדיל לאחרונה להתבטא שאם תהיה ממשלת ימין בראשות נתניהו הוא יגיע לשיחת סיכום של המדינה. לא נכון, זו מכסימום תהיה שיחת סיכום על הקרירה של גנץ.
רוב העם בישראל הוא ימני ומסורתי, ומי שאמור להיות ראש ממשלה הוא מי שמשיג את מירב המנדטים, גם אם אין לו רוב של 61. היה זה דווקא אייזקוט, החדש בפוליטיקה, ש הסביר היטב שמי שיש לו 12 או 13 מנדטים לא יכול להיות ראש ממשלה, רמז לדעתו על תרגיל בנט, ולמניעת חזרה של גנץ על הדפוס הלא דמוקרטי הזה . תחת המישטור של מתנגדי נתניהו הוא לא העז להרחיק לכת מעבר ל18 19, ולהסביר בפשטות דמוקרטית שמי שיש לו מעל 30 מנדטים הוא צריך להיות ראש הממשלה. האוטומט האנטי ביבי מדגיש שנתניהו הפסיד בכל הבחירות כי לא היו לו 61, אבל נתניהו ניצח בבחירות שהיו לו מעל 30 מנדטים, יותר מכל אחד אחר.
מתנגדי ביבי חייבים להתעשת ולהבין את המציאות הפוליטית שהם לא הצליחו להקטין את רוב בוחרים שחוזרים ונותנים לו את מירב המנדטים, ושיפסיקו לנסות בכוח להשתיק את אותו רוב התומך בו. בבחירות הנוכחיות עליהם לשנות את הדרך דמוקרטית העקומה. במקום להיערך ולהתארגן לקומבינה של רוב מתנגד, ולחזור שוב על "תרגיל בנט", על אחת ממפלגות המרכז שמאל לחבור לקואליציית ביבי, ולאזן אותה מול החרדים ובן גביר וסמוטריץ. במקום לעשות דמוניזציה לנתניהו בן גביר וסמוטריץ עליהם לנצל את כוחם לאיזון ומיתון.
ישנו ציבור גדול יחסית של ימין רך, אשר חלקו מוטמע באופן טבעי בליכוד, אבל חלקו היה עם ימינה והוא הולך ותועה במידבר הפוליטי בהעדר מיפלגת בית. איילת שקד מי שהיתה אמורה למלא חלל זה שגתה וחברה להנדל והאוזר האנטי ביביסטים. כרגע היא מנסה לתקן עם שרידי הבית היהודי. בנסיבות אחרות יכלו אולי למלא חלל פוליטי כזה, אבל כרגע נראה שזה נעשה מאוחר מדי מעט מדי ולא אטקרטיבי מספיק. שקד מתקשה להיפרד מהעשייה של שרת הפנים, וברודני צמא להיכנס למישחק הפוליטי. אבל עליהם לשקול היטב ולא לבזבז קולות שיפריעו לרוב הימני הדרוש. שיקחו את הזמן הדרוש ויבדקו בסקרים.
בכל מקרה דרוש ריכוך גם במפלגות הימין. מן הראוי שלא יתיצבו אוטומטית לכל תעלול וגחמה של נתניהו, ויתרמו להתנהלות מתונה מאוזנת ורציונלית. דרוש מרכך כביסה רגשי ומוסרי לשיקום הטוב המשותף בישראל.
ד"ר צבי מוזס, פסיכולוג קליני