הסכמות בצמרת על מתווה הגז בין ישראל ללבנון. גם ראש הממשלה לפיד וגם הנשיא הלבנוני אישרו את פרטי ההסכם וכעת הוא צפוי להגיע לאישור הקבינט ולעיון הכנסת. על ההסכם והשלכותיו שוחחנו עם הד"ר אודי בלנגה, מזרחן במחלקה למזרח התיכון מאוניברסיטת בר אילן
ד"ר בלנגה מציין כי אמנם כל הערעורים שהיו על סעיפי ההסכם יושבו ונראה כי לכאורה ניתן לברך על המוגמר, עדיין יש לזכור שבמזרח התיכון דברים יכולים להשתבש, בעיקר כאשר מעורבים באירוע גורמים כדוגמת חיזבאללה.
אך האם אכן מדובר בהסכם שיש לברך עליו? הרי מדובר בהסכם שישראל מנסה לקדם כבר שנים לא מעטות אך עד כה התנגדה למוצע בו וההסכמה הפתאומית של לפיד, בניגוד לעמדת ישראל הקודמת, מעוררת חשד שאכן קיימת בו בעייתיות שמוסתרת מעינינו. ד"ר בלנגה מותיר אותנו בסימן שאלה לא מבוטל שכן "אנחנו לא יודעים מה ההסכם. לא הייתה שקיפות לאורך כל תהליך המו"מ", הוא אומר.
"הציבור הישראלי אינו הלבנוני. בלבנון יש הרבה שחקנים מעורבים כמו חיזבאללה איראן ועוד והציבור שקוע במשבר כלכלי חברתי פוליטי חמור ולא בטוח שמעניין אותם סוגיית ההסכם. לעומת זאת אנחנו מדינה פתוחה ודמוקרטית ואנחנו יודעים להעביר ביקורת אם מתרחש משהו לא נכון, אבל אנחנו לא יודעים מה יש בסעיפי ההסכם".
האם התנהלות כזו תקינה בהיבט הדמוקרטי שלה? "זה מהלך שאינו תקין. לא הייתה מראה שיכולנו להציב מול מי שניהלו את המו"מ ולטעון שבמשך עשר שנים יכולנו להגיע להסכם ולא הגענו כי היו דברים שלא הסכמנו להתפשר עליהם, וכאן במהלך של חצי שנה נתפרו כל הסעיפים הבעייתיים והולכים לקראת מה שמוגדר כהסכם היסטורי. כשאין שקיפות קשה לומר שאפשר לברך על המוגמר בשמחה. זו סוגיה שתלווה אותנו עד שיחשפו פרטי ההסכם אבל אז זה יהיה מאוחר מדי ואנחנו כציבור לא נוכל להעביר ביקורת כי הוא כבר יהיה חתום, מה גם שהוא לא יובא לאישור הכנסת אלא רק למסגרת הממשלה".
על רקע הביקורת הזו שלו על הפן הדמוקרטי של התנהלות לפיד בתפירת ההסכם, אנחנו שואלים את ד"ר בלנגה אודות עצם קיומו של הסכם מול ממשלה שחלקים לא מבוטלים ממנה קשורים לחיזבאללה, כלומר שבעקיפין ישראל מנהלת מו"מ והסכם מול חיזבאללה.
"אנחנו מנהלים את המו"מ מול הממשל הלבנוני. חיזבאללה משקיף מהצד במה שיוגדר אולי ככלב שמירה על האינטרס הלבנוני. לבנון שקועה בעיות קשות של משבר שלטוני חמור שנמשך כבר כמה שנים, הנשיא אמור לסיים כהונה, מדובר באדם הנושק לגיל תשעים, המלחמה עם סוריה גררה עימותים פנימה לתוך לבנון, יש משבר כלכלי חריף וקריסה של הלירה הלבנונית, יש בעיות של מים, אספקת חשמל ומחלות שמתפשטות שם. עבור הממשל הלבנוני מדובר בהסכם שיוכלו להציג אותו כהישג שאחריו אפשר לעסוק בהחייאת החיים החברתיים במדינה. מבחינת חיזבאללה, הוא לא חותם על ההסכם, אבל הרווחים וההישגים הכלכליים של ההסכם יגיעו גם לחיזבאללה וגם לאיראן ובהיעדר שקיפות של ההסכם אנחנו לא יודעים מי שולט בכספים ולאן הם ילכו. ניתן להניח שהרבה נתחים כלכליים ילכו לחיזבאללה שיעשיר את הקופה שלו למימון פעולות טרור".
וכאמור, את כל אלה נדע רק כאשר ההסכם כבר ייחתם ולא נוכל כאזרחי ישראל להביע עמדה או מחאה. כך לא נוהגים בדמוקרטיה, אנחנו אומרים ובלנגה מסכים: "בדיוק, אם ההסכם היה מוצג לציבור הישראלי לפני שיצאו בהצהרות, יכולנו לדעת עם מה ניתן להשלים ועם מה נוכל להתמקח כפי שהלבנונים עשו. גם לנו הייתה זכות להעלות הסתייגויות, אבל כשמביאים לנו מוצר מוגמר ואומרים לנו להשלים עם זה זו כבר בעיה".
השאלות השונות שעליהם אזרחי ישראל היו אמורים לקבל מענה נודעות לקו הגבול והמיקום המדויק שלו, האם הוא עונה לצרכיה האסטרטגיים של ישראל. על כך מתחו ביקורת גם גורמים אמריקאיים שהיו מעורבים במו"מ. המו"מ אמור היה לתת מענה לשאלה איך ישראל תוכל לפעול מול חיזבאללה ביום פקודה, אך חיזבאללה הכין את עצמו לחודש ספטמבר, חודש ההכרעה במו"מ, כגורם המאיים ומרתיע את ישראל. "ההרתעה שיצר חיזבאללה מול ישראל הוכיחה את עצמה ומבחינתם הם ניצחו את המערכה המדינית כלכלית הזו מול הצד הישראלי".
לעומת זאת, מוסיף בלנגה, כי ניתן לראות הישג מסוים בעצם קיומו לראשונה של הסכם בין ישאל ללבנון, מה שמהווה מעין הכרה לבנונית בקיומה של ישראל. על כך שאלנו אם אנחנו לא צפויים לגלות בין סעיפי ההסכם גם סעיף שקובע כי אין לראות בהסכם הכרה לבנונית בישות הציונית אלא רק מהלך שנועד לחזק את האינטרס הלבנוני. על כך הוא משיב ואומר כי אכן "חוסר השקיפות יכול לערער גם את ההישג היחיד שיש כאן", ועם זאת הוא מעריך שניתן יהיה לרכך סעיף שכזה במידה והוא מוכנס להסכם, ואולי יהיה בכך ראשיתו של פיוס בין המדינות.