יו"ר מפלגת הציונות הדתית, ח"כ בצלאל סמוטריץ' שלח הערב (רביעי) מכתב ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב-מיארה ובו ביקש ממנה לשנות את חוות דעתה לגבי הסכם הגבול הימי עם לבנון ולקבוע כי הוא דורש את אישורה של מליאת הכנסת.
"קראתי בעיון את חוות הדעת המשפטית שעליה חתומים שלושת המשנים המלומדים. יש לי השגות רבות עליה, בדגש על הניסיון להחריג את ההסכם האמור מתחולתו של חוק יסוד משאל העם, אולם, אבקש בפניה זו להתמקד בנקודה אחת חשובה במדינה דמוקרטית, והיא הפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת על מהלכים מדיניים דרמטיים כדוגמת ההסכם האמור", פותח סמוטריץ' את מכתבו.
הוא מציין כי "תקנון עבודת הממשלה קובע אכן שני מסלולים אפשריים לפיקוח פרלמנטרי על הסכמים מדיניים: אישור ההסכם בהצבעה בכנסת, או הנחתו על שולחן הכנסת ואישורו על ידי הממשלה שבועיים לאחר מכן. בחוות הדעת צידדתם בחלופה הראשונה, בעיקר בהינתן ממשלת מעבר בתקופת בחירות, אולם השארתם פתח לממשלה לפעול במסלול החלופי של הסתפקות בהנחת ההסכם על שולחן הכנסת גרידא. בכל הכבוד הראוי, אני סבור שבנסיבות הנוכחיות לא ניתן להלום את החלופה השניה, שכן היא חסרת משמעות לחלוטין וסותרת את הקביעה המהותית שלכם בחוות הדעת".
סמוטריץ' מנמק את דעתו מציין כי "במדינה דמוקרטית הריבון הוא העם והוא מממש את ריבונותו באמצעות נציגיו בפרלמנט. ממשלה מתוקנת פועלת מכח אמון הכנסת ונהנית מתמיכת רוב חבריה ומוסמכת מכח זאת לפעול בשמו של העם ולמענו. לא כך הממשלה המכהנת היום בישראל. הכנסת פוזרה, הממשלה אינה נהנית מרוב בכנסת והעומד בראשה לא קיבל מעולם את אמון הציבור ומונה לתפקידו אוטומטית באמצעות הסכם פוליטי מפוקפק, שאמנם אושר ברוב דחוק בכנסת ואולם מאז איבדה הקואליציה את הרוב והממשלה למעשה אינה פועלת מכח הכנסת, וממילא לא מכח העם".
לדבריו, "אכן, המחוקק נתן דעתו לתקופות מעבר פוליטיות וקבע את סמכות פעילותה של ממשלת מעבר, למרות שאינה נהנית בתקופת המעבר מרוב בכנסת, וזאת בשל האינטרס הציבורי של היציבות ורציפות התפקודית של השלטון. ואולם, מרגע שקבעתם אתם שבנסיבות הנוכחיות הממשלה אינה מוסמכת לאשר הסכם מעין זה בעצמה (חלופה שבהחלט קיימת בתקנון עבודת הממשלה למקרים דחופים המצדיקים אישור הסכמים בינלאומיים בקבינט לבדו) והיא נדרשת למסלול הכולל את מעורבות הכנסת בפיקוח פרלמנטרי, הרי שמסלול ההנחה על שולחן הכנסת בסיטואציה הנוכחית אינו מגשים תכלית זו".
הוא מציין עוד כי "נקודת המוצא של ההוראות בתקנון עבודת הממשלה המסדירות את החלופות השונות לאישור הסכמים מדיניים ודורשות את מעורבות הכנסת היא כי נדרשת יכולת פיקוח אפקטיבית של הכנסת על ההסכם. נכון הוא כי התקנון קובע שתי חלופות לפיקוח הפרלמנטרי, וכי החלופות השונות שונות בפרוצדורה של ההליך, ואולם במהות שתיהן אמורות לאפשר לכנסת לפעול אקטיבית ושומרות לה את המילה האחרונה. החלופה האחת ישירה ובמסגרתה נדרש אישור הכנסת בהצבעה על ההסכם, והשניה עקיפה ובמסגרתה נדרשת הממשלה רק להניח את ההסכם על שולחן הכנסת, ואולם, במהות שתי החלופות מבוססות על רציונל המאפשר לכנסת לומר את דברה לאישור או ביטול ההסכם".
הוא מדגיש כי "בסיטואציה הנוכחית שבה למעשה חלופת ההנחה היא לא יותר מאקט טקסי, כמעט הייתי אומר מגוחך. פרטי ההסכם כבר פורסמו לציבור ולחברי הכנסת באמצעי התקשורת ולהנחתו על שולחן הכנסת לעיון חברי הכנסת אין שום משמעות. ובפגרת בחירות ועם ממשלת מעבר אין בידי הכנסת שום מכשיר פרלמנטרי לעצור את ההסכם. לא ניתן לקדם חקיקה שלא ביוזמת הממשלה, לא ניתן להגיש אי אמון קונסטרוקטיבי וממילא לא ניתן לקיים פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי של הכנסת על ההסכם. ובמילים פשוטות: בסיטואציה הנוכחית מדובר בחלופה חסרת משמעות לחלוטין, ובוודאי שלא לכך מכוון תקנון עבודת הממשלה המבקש להסדיר את יחסי הממשלה והכנסת בנוגע להסכמים מדיניים".
"הדרך היחידה שבה תהיה משמעות לפיקוח פרלמנטרי אפקטיבי על ההסכם היא באמצעות חלופת הבאתו לאישור הכנסת בהצבעה, והפתח שהשארתם בחוות דעתכם לממשלה להתחמק מכך מלמדת שלא שמתם ליבכם לפיקטיביות של חלופת ההנחה בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות. ושוב, מרגע שקבעתם אתם שנדרש כאן פיקוח פרלמנטרי ושהממשלה אינה רשאית להשאיר את הכנסת מחוץ לתמונה ולאשר את ההסכם בעצמה, חלופת ההנחה לא יכולה להגשים את התכלית הזו, וכאמור, היא לא יותר מאחיזת עיניים פיקטיבית. אשר על כן, אבקשך לתקן את חוות הדעת ולקבוע כי משנקבע הצורך במעורבותה של הכנסת באישור ההסכם אין דרך להגשים זאת אלא באמצעות אישור ההסכם בהצבעה במליאת הכנסת", מסכם סמוטריץ' את מכתבו.